אנגובר של סוף פגישה שלישית

זה לא שהתבאסתי זה יותר כמו טעות במשלוח מנות אבל אלה הרציניים בלי הקש והחטיפים המזויפים של החרדים, אלה השווים עם החטיפי חו"ל ספק רבנות שלא דמיינת בחיים שהם קיימים בבד"ץ מנצ'סטר.... אני חושב מה היא מרגישה, איך היא קיבלה את זה, בכלל לא חושב על עצמי, לא גילו כן גילו, יאלה עבר... "תבדוק תבדוק זה בקטנה, זה תוספי מזון, זה מוליטי ויטמין, זה פאי תפוחים..." לא, לא בא לי להכנס לזה, לא קשור מיטה חולה, זה מסובך לי, הכי קל לתת לאנשים עצות מרגשות כאלה שנגמרות באיזה סיפור שמתנוסס על איזה עלון בשבת, ומה הלאה מי יעמוד שם כשיהיה מה שיהיה... מצד שני אחותי אומרת שהיא נשמעת בסדר ובקשה סליחה שלא סיפרה לי אז ירד לי קצת מהלב, מגעיל כזה אני, העיקר שהמצפון שלי נקי... והדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי זה הבורקס פיצה שאבא שלה השאיר לי ברכב בין המושב לאנדברקס, שעה שאני מנסה להוציא את זה עם מברג פיליפס ועל הדרך הוצאתי כבר 47 שקל במטבעות, ואוזניית אירפודס שאבדה לי... ואז פתחתי את הבאגז גיליתי שהוא שכח שם ספרים שלו, עכשיו לך תחזיר לו אותם, חליאה לאאלה... עוד פעם שדכנים? שוב פעם אותם דמויות בשבע ברכות? אני מכיר אותם בע"פ את כווולם, פעם ב.. יש איזה ברווזה חדשה וכשאתה בודק לעומק אתה מגלה שחצי מהפרטים שלה לא נכונים... בא לי לכתוב ספר, לאסוף את כל הדפים והמחברות העמוסות המפוזרות שלי ולהוציא את זה בכתב להרגיש את העובי הזה את ה 10 שנים האלה של שידוכים, עם כל הסגננות שבעולם... רק מאיפה מתחילים... (בתמונה האירפודס הימיני שחזר הביתה)