זה היה בלחץ של ההוצאה של הספר השני, נסעתי עם גיסי לרבי שמעון משהו של מהרגע להרגע כזה, הוא נהג ואני על המחשב מסיים את חלק ב', שירים בלאגן כל הדרך פתאום נדפקנו באיזה פקק משהו בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום, הגענו ב200 קמ"ש ואנחנו רואים איזה 2 חסידים מחוץ לרכב מדברים בפרצוף כזה של "קח תזמן אחי אנחנו פה מ3 בצהריים", התחלנו ככה עם שירים ואחרי אז איזו דרשה, אכלנו את כל הסוכריות מנטה המגעילות שהיו לו ברכב, יש לו קטע לשים סוכריות מנטה מגעילות כאלה כמו של הזקנים בתא כפפות.
בסוף השתחרר הפקק והיינו מתים מרעב אבל כל הדרך זה רק כפרים ערביים, עכשיו אני מדמיין גלגלי שווארמה על הכביש, צ'יפס על השלטים, בסוף מצאנו איזו שווארמה מהדרין מבסוטים כאילו מצאנו נפט.
אני יושב עם גיסי שמה ומכין את השטח לתקיפה חזיתית עם הטחינה זירו רטבים בלאגן ואני שם לב שכבר כמה פעמים אני מקבל את אותה שיחה מאותו מספר, אני עונה ועל הקו שדכנית מבית שמש עם קול אדיש כזה, עכשיו היא מבררת עליי פרטים ואני רעב, ממש רעב! וכל פעם גיסי מביא סלט אחר לשולחן כאילו זה ליל שבת למה המחיר היה כלול עם סלטים אז הוא עוד שניה לקח גם קופסאות לבית, עכשיו אני דופק לו פרצופים של שיגעת אותי תביא כבר את הלאפה!! אני מדבר איתה וכל שניה הוא חוזר לי מול העיניים ואני חושב שזה הלאפה וזה בכלל כרוב לבן וחצילים!!!
מרוב רעב התחלתי לנשנש שמה את החמוצים עם הטחינה והיא שואלת אותי בן כמה אני ולמה אני עד היום רווק כאילו יש לי תשובה לשאלה המפגרת שלך, עכשיו היא מדברת לאט והמוח שלי על 200! תדברי תשאלי הכל במרוכז!!
עכשיו בין לבין היה שם איזה פלפל שי'פקה כזה קטן אז אמרתי ניתן לו ביס למה אומרים שחריף פותח את התאבון, אממה, מסתבר שזה היה איזה "פלפל על" כזה שגדל בחממות של מרוקו וניהיה לי חריף למות, זה לא פתח לי את התאבון זה פתח לי את האף אוזן גרון! עכשיו ההיא על הקו מנסה להוציא ממני עוד כמה פרטים אם אני הולך עם מגבעת קבוע או רק בשבת ואם יש לי סרט על הכיפה ובוווואאאננהה תשחררי אותי יא חמגשית! אני רעב מת והרגע אכלתי שיפקה של סנחריב! וזה כשכל הזירו התפוצץ לי על השולחן כמו איזה הר געש כאילו מישהו ניער אותה לפני, אני מנסה לדבר איתה אבל זה חריףףףף לי, בסוף אמרתי לה שאתקשר יותר מאוחר כי אני עסוק.
אחרי כמה דקות גיסי מגיע עם הלאפות ואני עוד שניה אוכל לו אותה מהיד, ממש נהנתי, יחסית לחור שמצאנו הוא פינק, שם שווארמה כמו שצריך, לא משנה שזה בסוף היה חזה עוף עם תבלין של שווארמה אבל מרוב שהייתי רעב הייתי אוכל בצק עלים.
אחרי איזה 10 דקות נרגענו כמו שני גברים מותשים ואת האמת שקצת כעסתי על עצמי כי לא דיברתי לשדכנית במכובדות, בכל זאת היא נשמעה אשה מבוגרת שפינת את זמנה בשביל לשאול אותי שאלות מפגרות...
אני חוזר אליה מהדרך והיא מציעה לי בחורה ממש טובה ותמיד זה בחורה ממש טובה, זה אף פעם לא יהיה בחורה ממש יפה, או בחורה ממש חכמה, או בחורה ממש חייכנית, או סתם ממש בחורה, כאילו השם הזה "בחורה טובה" זה שם גנרי להצעות של בחורות.
היא מספרת לי שהיא בת 28 ובחורה מצוינת וטובה, וצדיקה ואופה ושרה ומזמרת, והיא גם רק במקרה בת דודה שלה, עכשיו ידעתי שהולכת להיות פה נעילה של אייפון על הבת דודה שלה, כי ככה זה הולך, אז ביקשתי תמונה והיא אמרה שאולי היא תצליח להשיג עכשיו אני מכיר את זה עד היום האחרון היא לא מצליחה בסוף אתה נפגש כמו יחמור, בסוף היא שלחה לי תמונה בהודעת תמונה אפילו הטלפון שלי לא ידע איך לאכול את זה, "הודעת תמונה? וואט איז דיס?" נכון הודעת תמונה זה הצ'אט של נענע כזה?
בקיצור התמונה הייתה חמודה, חוץ מהעובדה שהיא קרעה את התמונה בחלק של מי שהיה לידה, הסתכלתי על זה ולאיודע היה לי קצת הרגשה קריפית כזו, למה לקרוע?
בגדול הפרטים התאימו חוץ מהפאה, שזה בגדול נושא שרודף אחריי מיום הוולדי, אמרתי לה שלא מתאים והיא ניסתה ב" אולי תנסה" אולי רק פה אולי רק שם, הבהרתי לה שזה לא מתאים והיא אמרה שתדבר איתה ותחזור אליי ושחבל לפסול.
אחרי 10 דק' היא חוזרת ואומרת לי שהבחורה מוכנה להתגמש ושתדברו ותראו, עכשיו אני מכיר את הסלט הזה להוריד מישהי מפאה זה כמו לשכנע חסיד גור לשים כובע של נייק, אבל אמרתי תשמע אם היא באמת גמישה והכל נראה בסדר ובטוח תיהיה לה תשובה טובה למה היא קרעה את חברה שלה מהתמונה.
הגענו לציון ופתאום נכנסה בי סערת רגשות, עם כל האסון שקרה במירון הלכנו ממש למקום שזה קרה עצרתי שם וזה העביר בי צמרמורת עד כמה שבן אדם יכול ביום אחד להעלם מהעולם, וששום דבר לא צפוי וכמה שאנחנו כלום ולמה יש לי כל כך הרבה דרישות שבעצם אין לי הרבה דרישות, אבל מה שיש קצת מתנגש אחד עם השני כי הגבול הזה של להיות מודרני בלי להיות מודרני זה חבל דק כזה שקשה לך ללכת עליו זה בדיוק כמו לצבוע ציור עם טוש עבה של ארטליין בלי לצאת מהקווים! קשה הדבר הזה.
בסוף נכנסתי לציון והייתי נינוח כזה עם עצמי, כאילו הנשמה שלי רצתה לדבר עם רבי שמעון ב4 עיניים וזה כשאני יודע שאין מה לומר, סתום בלום.
אני עומד מול הציון ומחכה שאיזה ברסלב אחד שריתך את עצמו לשם יפנה לי מקום, אחרי כמה דקות הבנתי שזה לא הולך לקרות בזמן קרוב אז נדחפתי ונמרחתי שם על הציון.
טוב אני מרוח שמה, ואין לי מה להגיד, בסוף יצא לי בשקט כזה שאף אחד לא ישמע "רבי שמעון אני אפילו לא יודע מה לבקש, אני לא יודע מה טוב בשבילי באמת, הגעתי עד לפה ואני כזה סתום, לא מסוגל להוציא מילה, תבין השכל שלי נלחם בלב שנלחם במוח ואני איפה? מה טוב בשבילי? מה אני צריך לעשות בשביל להקים בית? קח הנה תשמע מה הם אומרים" אני מקרב את המוח שלי ואת הלב שלי לציון ואני אומר לו "בבקשה רבנו תעשה לי סולחה ביניהם" עמדתי שם כמעט 40 דקות ולא הוצאתי מילה, בכיס שלי אני לא מפסיק להרגיש התראות טלפונים ולא מעניין אותי מכלום!
לא הסכמתי לזוז משם, ואז עבר לי בראש לעשות איזה "אליאב המעגל" כזה שלא עזב את רבי שמעון עד שהתחתן, אבל בשביל להתחתן אני חייב לצאת משם אז פחות....
אני חושב לעצמי יא אללה שלי, מה עוד שנה של פגישות? עכשיו אני באלול, המלך בשדה, סליחות בלאגן!! ואני איזה אלול ואיזה אורות אני תקוע באוגוסט! אז הלכתי לסליחות ובדיל ויעבור, אבל שנה שעברה שהייתי פי מאה יותר באורות לא התחתנתי אז עכשיו שאני פלורסנט מקרטע מהום סנטר אני אמצא את אשתי?
בסוף בכיתי קצת לא יודע אם זה מהייאוש מזה שעוד אחת רוצה פאה או בגלל הריח של זה שדחף לי ת'בית שחי לתוך הפנים, לא יודע באמת שלא יודע, אבל בכיתי, ולבכות זה תמיד טוב זה משחרר את כל הבלאגן בנשמה זה כמו לשים חומר משמן בין המוח ללב, אויר כזה אחחחח נכנס אויר לחדרי הלב.
אני מסיים שמה למה יש עוד אנשים שצריכים להתפלל בכל זאת. אני הולך לאיזה עמדה נידחת כזו, יושב כזה נהנה מהנוף מעצם היותי ברבי שמעון, פתאום עוברת לי מחשבה שאשכרה אשתי נמצאת איפה שהוא עכשיו באיזה חור ומבקשת אותי ואני אותה רק שיש איזה נתק לא מובן ביננו, השם בבקשה תחבר את זה.... מה עוד ראש השנה ביביסיטר של כל האחיינים? תביא לי אותה נקנה לה מלאי מטפחות של מניפת צבעים של טמבור.
אני מרגיש שוב רטט וקולט 13 שיחות שלא נענו, הווצאפ צורח לי, פתאום אני מקבל שיחה מהשדכנית ההיא, אני עונה לה והיא אומרת לי שהיא קבעה לנו למחר, עכשיו מה מחר? אני מתפלל פה נץ וחוזר לישון עד שיעירו אותי הערבים מהתמ"א 38 עם השליכט על החלון, בסוף אמרתי לה שבסדר ואולי זו האחת, ובא לי להתחתן לפני ראש השנה, קצת לא הגיוני, אבל אולי משהו זריז כזה, חתונת בזק, כאילו הטיימינג מושלם כן? רבי שמעון, אלול, שידוך, בכיות.
אחרי שניה גיסי מתקשר אליי כמו איזה משוגע "איפה אתהההה מה יש לך למה ת'לא עונה"
אני מרגיע אותו מספר לו איך התפרקתי שמה על הציון והוא בכלל לא מעניין אותו הוא חשב שהלכתי והשארתי אותו שמה, לא יודע למה תמיד יש לו נבואות זעם לגיסי, למה שאני אשאיר אותך ברבי שמעון?
הוא מגיע אליי עם איזה חנות מזכרות עליו נראה כמו הערבים שמוכרים מכונות גילוח בצמתים, למה הוא מת על דוכנים, הוא בא לרבי שמעון בגלל הדוכנים אני יודע, הוא בכלל גלגול של דוכן, הוא עושה לאחותי וידאו והיא קונסת אותו ב400 שקל מטפחות שבסוף היא נותנת לשכנה למה זה מלבן ולא מרובע או להיפך לא זוכר כבר..
בדרך לבית אני מרגיש מה זה ערני ממש אבל, כאילו גיסי ישן כל הדרך ואני התחלתי עם שירים של עופר לוי, לא יודע פתאום עלה לי העופר כזה, למרות שלא שמעתי אותו שנים, בדרך גיסי התעורר באמצע הנסיעה עם עין אחת עם פרצוף של שלדג כזה לא הבין איך מאברהם פריד הגענו לעופר לוי, גיסי הוא בכלל אוהב תשירים של דויסלך האלה של הארועים, די תפתח תראש קצת מספיק עם הדיסק און קי הזה ברכב שלך עם השירים שצמח עליהם ירקת!
הגענו לבית שמתי את גיסי שמבעוד מועד קיבל מאחותי הוראות לציד שאריות בשר ב"יש חסד"
אני ברחתי לבית התקלחתי ואמרתי זהו אני הולך לישון, ואז התחילו תיקונים לספר וכריכה ובלאגן ונשארתי ער עד הערב, עכשיו הייתי ממש ערני, התארגנתי ויצאתי לפגישה עם הבחורה, שמתי לי מוזיקה ואני עוד באורות של רבי שמעון.
אני מגיע למקום ופתאום אני מרגיש את כללל הנסיעה הרבי שמעון הלאפה הטחינה, הככככל בבום נוחת עליי, נכנסה בי עייפות משהו פחד, לא תכננתי את זה בכלל! בלי התראה בלי כלום, אבל אמרתי אין מה לעשות ההצגה חייבת להמשיך, אני יורד מהרכב ורואה אותה מחכה לי בפארק....
נוווווווווו מה ההמשך???
ו...אתה לא יכול להשאיר את זה ככה פתוח...ומה קרה?
נו מה בסוף , מצאת כבלים של רכב לחבר בינך לבינה או רק חומר משמן בין המוח ללב ?