ברכבת

עולה לרכבת שפוך, עייף, לח, שם את הראש על הזכוכית נרדם, פתאום אני מרגיש טיל גראד נוחת לי על הראש אני קם כולי בהלם וזה כי המפגרת שממולי הורידה לי את הוילון על הראש, אין שמש גברת אין שמש מה דחוף לך לדחוף לי ת'וילון לראש?! אני מייצב את הכיפה והיא כזה "סליחה סליחה לא שמתי לב" יאלה לא נורא אולי זה יקדם לי את הזיווג (אלה שנואשים בלי פרופורציות)

הרכבת נוסעת אני עם הראש על הוילון כזה מנסה לחשוב אם היתי נשוי איזה כיף היה לחזור לבית עכשיו אה? נכנס כזה לבית זורק את התיק על השולחן, את הנעלים בסלון, דופק כמה שניצלים מהסיר, משאיר את הבגדים על הרצפה במקלחת, נכנס לדוש ודופק פזמון של ישי ריבו עם דלקת גרון - סתם לא באמת פשוט אני יודע שהדברים האלה מוצאים מאשתך שדים שגם אין בזוהר..

אבל כן הייתי מביא איתי 2 בגאטים עם טחינה שלא יהיה יאבש, ככה שלא תתאמץ הגוזל של דולפין שלי שלא תתלכלך לה המטפחת הכתר הזה על הראש לה, שלא יהיה לה כתם של סלק על הטוניקה ותתחיל לאלתר לי משחות שיניים אבקות מלח, כל הבית בעוצר..

בין כל הדמיונות שלי מתיישבת איזה דתיה מולי, שואלת אותי אם יש לי כבל של סמסונג, הבאתי לה, ואז היא שואלת אותי אם הרכבת עוברת בהגנה, ושהתיק שלי פתוח,והיא מזיזה לי מקום למחשב ומהשלש שאלות האלו נקשרתי אליה רגשית, הרגשתי שזו האחת, איך נספר לילדים שלנו על הכבל של הסמסונג והרכבת...

אשכרה חיכיתי שהיא תשאל אותי שאלות, והיא לא! בקיצור או שאני מציע לה להיפגש או שהיא נעלמת לי לעד... אני אומר לעצמי זהו אני הולך לומר לה שיש לי חבר בשבילה לאאא לא טוב אל תשקר! תחשוב מהר! יש לי עוד תחנה אחת!

טוב "תראי הכבל של הסמסונג זה מתנה ממני" לא אדיוט זה הכבל היחיד שמטעין לך בלי להחזיק אותו על הצד! אני מתחיל לחשוב על יציאה שנונה כזו ואני מדפדח מה ככה מתחילים עם מישהי!? זה זול, זה לא אני... בקיצור צדיק או שאתה מציע לה או שאתה תכף יורד! כן.. לא...כן.

מגיעים לתחנה, אני קם מהוסס כזה היא מחזירה לי את הכבל, אומרת לי תודה, ואני כמו איזה עב"ם מסתכל עליה. תגיד! תגיד משהו יא זרבוב! ואז אני אומר לה.... בבקשה

לא יכולתי, זה לא אני, זה לא יפה,זה לא מכובד, זה לא דרך ארץ, זה לא חרדי, ואל תגיד לי זה לא קשור!

דוסים אמיתיים לא מתחילים עם בחורות!

אולי הפסדתי אותה, אבל לא הפסדתי את עצמי.. אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת...