בוקר של מנסה לעכל, הולך לבית כנסת כמו עם מקל, הזיה של החיים, 45 הרוגים, וזה לא קשור לקורונה ואנשים חולים, כל פעם מהראש עולים לי שוב ההדהודים, מדמיין אותם צועקים, ידיים מושיטים לאויר, נערמים שמה כמו מגדל לבנים, רואה את הסרטון ובתוך הדמיון אני מת להושיט לו יד לשלוף אותו מהאסון רק שעכשיו אחי כבר בעולם העליון...
אני בטוח שעכשיו למעלה הם מחייכים, אני לא מכיר אף אחד מהם אבל בשבילי אתם אחים, נשרף לי הלב על 45 אלמנות ויתומים, ילדים שלאבא עם הפתעה מהטיול מחכים, הורים דואגים שעדיין מחפשים נעדרים...
בתקשורת כל דקה מישהו אחר מאשימים, תלוי באיזה זרם נמצאים, מחפשים לזרוק את האסון הזה כבר על מישהו כך שאת המצפון שלהם כבר מהם הם יעיפו...
אחריות, אשמות ומחדלים, ועם כל הרצון הטוב את העולם אנחנו לא מנהלים, השם שלא תבין אני בטוח שמלעלה הם מסודרים, רק שאנחנו פה עדיין אחד את השני אוכלים, חילונים, דתיים, חרדים, רק תחליף להם את בגדים, כמו ילדים, רבים, מבזים, מתנגחים, משחקים בארגז חול של החיים.
או שנהיה אחים או שניהיה בקבר אחים, ועל זה לא מתווכחים, מספיקים לנו ה"בני דודים" ששמחים במותנו את זה הם לא מסתירים, דפדפו בפוסטים של ההרוגים תראו אותם כאלה מאושרים...
אסונות שמחברים בין יהודים לפעמים משאירים גם אלמנות ויתומים...
Comentários