אז אזרתי אומץ מצאתי סיבה לעלות לשכנים שלנו בשביל ההיא, כל צעד במדרגות אני בא להתחרט כזה, חושב עם עצמי "יא אללה זה כזה לא שייך, זה כמו להתחיל עם מישהי, מה אני חילוני? מצד שני זה הכי בכבוד, חוץ מזה לך תמצא אותה אחר כך, מצד שלישי... טוב בקיצור אני עולה!"
מגיע לקומה מסדיר נשימה וואלה קומה שישית ברגל אני צריך מכונת הנשמה, זה הדבר הכי ספורטיבי שעשיתי מאז הסגר הארור הזה.
אני דופק בדלת כלום שקט, דופק שוב, צעקות מבעד לדלת של סבתא שלה "מי זה?" מה מי זה רחל מה אני יצעק עכשיו "זה אליאב רחל איפה הנכדה שלך?"
לצערי בעלה מנחם פותח לי את הדלת הוא עם איזה 4 מכשירים שמיעה , אני מנסה להסביר לו שאבא שלי שואל אם אם צריכים משהו, והוא כזה "מה אתה צריך? אין בית כנסת סגור"
בתוך הלב אני מתחנן שההיא תבוא לעזרת חבר, פתאום היא יוצאת חצי רדומה עם סימן של ריר על הכרית, "סליחה לא שמעתי, אתם צריכים משהו?"
"כן, תגידי את בשידוכים אן משהו?"
והיא בחצי חיוך כזה "את האמת זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך אתמול"
אני עומד כולי בהלם "אז אפשר להיפגש אצלי או פה אצלכם"
היא מסתכלת עליי "בשמחה עוד חצי שעה ככה?"
יא אללה זה לא אמיתי, נכון. זה לא אמיתי, והלוואי שזה היה אמיתי. ובחזרה למציאות:
"אתם צריכים משהו?" שואלת
"לא אבא שלי שאל אם אתם צריכים עוד משהו ו..."
"לא זה בסדר מסתדרים אתה יודע"
"כן לא פשוט כל העניין הזה"
"כן בבני ברק בכלל מטורף"
עכשיו בכל הדו שיח סבא שלו עומד תקוע ביננו מסתכל עליי ועליה מדברים, טוב מנחם תן לי פה שניה מרחב תקיפה...
"טוב אז שתיהיה שבת שלום"
"כן אה עד כמה שאפשר" (תוציא את זה אליאב תוציאאא יא בן אדם)
ואז אני מוציא : "כן אה.."
סוגרת את הדלת
אדיוט כזה, יורד במדרגות כמו איזה לוף כבוש, אין פשוט אין לי את זה....
(בתמונה קרוקס שקניתי באומן לפניי 3 שנים)
שלכם,
המשודך המתוסבך
Comentarios