השתדלות

אתה מרגיש שזה ממך בורח

כאילו כל פעם מישהו ממך את זה לוקח

זה נופל על קטנות/גדולות, תקרא לזה עקרונות, דמיונות, מה זה משנה הרי בסוף כולם יגידו שפסלת על שטויות..

תובנות, חוכמות, הצעות שנערמות, חלקן כבר אפילו חוזרות, שדכניות שלא קולטות שאני זה שאבחר עם מי להיות...

ואתה כמו חומה חזקה ומנומסת שאף אחת אליה לא נכנסת, מרגיש כזה גאון עם בטחון מה זה שווה שהלבד הזה תקוע לך בלב כמו בטון.

בחגים הארוכים תמיד סביבך מתקהלים, ילדים דודים, אחיניים, כל מיני צאצאים של נשואים, מנפנפים לך בחיים האמיתיים, נכון חגים הם הכי קשים? מי יבין אותנו רק הרווקים

יום יבוא ואשכח את המציאות הקודחת מה זה להיות רווק ללא נחת, עד אז נהנה מכורח המציאות שאצל השם היא אף פעם לא טעות...