את נפגשת איתו ואת מרגישה שנולדתם באותה שילייה, אותם הצחוקים אותו הדיבור, אותה עדה, הוא אפילו מזכיר לך את אחיך והדיבור שלו בול כמו של בן דוד שלך הכי צדיק במשפחה, וזה משמח אותך שאת לא צריכה להסביר לו מי את והוא אשכרה קולט אותך בשניות...
אבל אז, אחריי כמה פגישות.. זה לא הולך, כי.. א,ב,ג,ד....
אבל למה? הכל היה כזה מושלם!
ההסבר הוא שאנחנו מתחברים לאנשים שדומים לנו כי אנחנו לא מרגישים ששופטים אותנו, ואנחנו מרגישים בבית.
ובתת מודע שלנו אנחנו מזהים שאנחנו לא צריכים להשתנות להישאר בדיוק איך שאנחנו, וביננו מי אוהב להשתנות?
אז למה עם כל החיבור המשוגע הזה זה לא הולך?
כי בטבע שלנו אנחנו נמשכים לאתגרים, להשיג מה שקשה, לכן אחריי כמה פגישות, זה פשוט משעמם אותנו, הפרפרים יורדים, ואין לנו שום אתגר.
ועל זה נאמר "בורא נפשות רבות וחסרונן"
Comentários