חרדית עם נשמה של מזרוחניקית

יום חמישי בערב, אני מקבל שיחה מנהוראי שלא מחזיר דברים, אם אני לא מוצא משהו תמיד זה אצל נהוראי, מהטיפוסים האלה של "חצי שעה אני מחזיר לך" אחריי 4 שנים הוא מחזיר לך אותו בטיימינג הכי גרוע בעולם עם שכבות אבק מדור הפלגה, הוא פתאום פוגש אותך מחוץ לשטיבלך כשאתה הנהג של החתן עם חולצה לבנה טייד ואז הוא מחליט שהוא מוציא לך מהבגא'ז את החכות דייג וכסא מתקפל שהבאת לו בבין הזמנים של כתה ג' "בוא בוא קח אחי זה אצלי הרבה זמן לא נעים" אני מתסכל על הצג ומתחיל לדמיין מה הוא צריך עכשיו ומה יש לו עוד שלא החזיר לי, ואז הוא מציע לי את אחותו, ואני בהלם כי היא רצתה עד היום מישהו שרק לומד, וזה בכלל יתרון כי יש לי אצל אח שלה כבר נדוניה, אחותו הוא מסוג הבחורות האלה של וועדת קישוט בבית ספר, אלה עם הקלמר הכי מפוצץ עם העטי סטבילו בכל הצבעים, זאתי שאתה מבקש ממנה עט והיא אשכרה מבקשת אותו בחזרה בסוף השיעור. יצירתית כזו, באמת אחלה, אני מנסה להבין מה הוא נזכר בי? אני הולך לספר לאחותי והיא ישר "דיייי" נועה? עובד לומד? פיי למה לא! -"בחורה משכמה ומעלה!" -"מה יעל, מה זה ה"משכמה ומעלה" הזה?" -"אתה לא מבין מושגים.." -"התחלת ללמוד פסיכומטרי נהיית הסגנית של אבשלום קור?" אחותי מתקשרת לאחותו של נהוראי שלא מחזיר דברים שאולי יהיה גיסי ואז כן יחזיר לי את כל הדברים וקובעת לנו במוצאי שבת בסטאר סנטר באשדוד באיזה מסעדה במלון לאונרדו באשדוד, טרמיסו משהו... מוצאי שבת אבא שלי מחליט להאריך בהבדלה עם איזה נוסח שהביא לו חבר שלו בבית כנסת משהו של הקבלה ומוסף של כיפור וזה עם האלפא ביתא בקיצור יוצא שנגמר חצי מהנר הבדלה ואני באיחור מבהיל, איך שאני בא לצאת אין מפתחות! אני הופך את המיטה את החדר תיקים מכנסיים, נאדה! כלום! אני מתחיל להאשים את כל הבית שכל הזמן לוקחים לי מפתחות ולא מחזירים, מתחיל להשתגע שמה איזה חוצפה ובלאגן, כל הבית עוזר לי לחפש, ואז אני מכניס פתאום את היד לאיזה מעיל מגולגל שדחפתי לארון יום קודם לכן ופתאום אני מוציא משם את המפתחות, עכשיו זה מה זה פדיחה למה לך תרד עכשיו מהדמות העצבנית שלך וכל האשמות האלה, אז אני לוקח אותו כזה באלגנטיות "הנה הנה מצאתי" וכולם כזה מייי מי לקח לך אותו בסוף?! אני כזה "לא משנה שלא יהיה לשון הרע" אני טס מגיע למקום פוגש אותה בכניסה והיא נראית לי הכי קלילה בעולם, זורחת כזו, צוחקת מחייכת זורמת, אני רואה שהיא באה עם נעלי בלנסטון (נקיות לשם שינוי) שאני בכלל בקטע נעלי בובה עדינות, אבל איכשהו זה ישב עליה בול גם עם האופי וגם עם המראה. אנחנו מתיישבים ואני בקטע של איזה תה דיכאון, או נס קפה קפאון, ופתאום ההיא בלי לחשוב הרבה מזמינה שם עוגת גבינה עם שוקו, ואני חושב לעצמי בואנה איזה אלופה, אני קורא למלצר שגם אני רוצה כמו שלה, כמו אלה שמעתיקים מהמקובלים בשכבה, ואז ההיא מתחילה לספר לי חוויות שלה, ושואלת עליי, הרגשתי מה זה נוח, ממש נטורל, הורדתי את הג'קט את המגבעת, עוד שניה פתחתנו שם פופים עם נרגילה.. ואז חשבתי לעצמי אולי אני בכלל בכיוון של דוסית עם נשמה של מזרוחניקית? ואז היא מוציאה לי מהתיק צעיף שהיא סורגת ואני בכלל מוקסם בואנה איזה מגניב! זה הכי סבתא יאכנה בעולם אבל זה פשוט אני, היא מתחילה ללמד אותי לסרוג שם וואלה קלטתי דיי מהר, אנחנו אוכלים את העוגת גבינה, כשהיא מסיימת לשתות את השוקו נשאר לה שפם מהקצף, זה היה מצחיק, מצד שני כנראה היה לקצף איפה לאחוז שמה אז... אנחנו מסיימים את הפגישה ותמיד בשידוכים הסוף זה תקוע כזה כי אין איך לסיים, כי נדבר, זה לא ממש נכון כי יש מתווך באמצע, ונתראה זה אולי כן אולי לא, אז יוצאות לך כל מיני יציאות לא מובנות כאלה -טוב, אז נשתמצע בשמחות" - כן, נתרצם בשלום" כשאני חושב על זה היא בדוק עוברת איתי לקראוון, מה זה עוברת היא עוזרת לי לרתך את הגג, עושה לעצמה איזה פינת ירק, איזה ערסל תלוי על עץ פקאנים, נס קפה על בסיס חלב עיזים... אז אולי אני בכלל גלגול של סנדלי שורש של ברוסלינו?

,המשודך המתוסבך