טבח של שבת

יש רגע כזה בשבת שאתה אחריי הארוחה וכולם זרוקים על הספות כמו איזה זעלוקים שכל הספה מלאה בקליפות גרעיני אבטיח כל מיני שקיות גלידות עזובות איזה עוגת שמרים חתוכה, קבוקים וכל המאנצס של שבת, ואז גיסי נרדם ליד אחותי, והשכנים המתנחלים שלנו זרוקים אחד ליד השני בספה של ה3, אבא שלי עושה קריאת שמע עם העלון של הידברות על הפנים, אמא שלי על הספת יחיד נרדמת לסירוגין ולוקחת עוד חתיכת אבטיח...

שמה ברגע הזה אני מרגיש תתרכיז של הרווקות משהו פחד, פעם היו באים אליי חבר'ה של פעם חאפלות בדיחות, טאקי, טארות ושולה המוקשים, היום כולם נשואים רדומים עיפים כאלה שמנים, מבטחים לך שיבואו אחריי הסעודה שעה אתה מכין את הכיבוד בסוף אתה אוכל לבד 3 ק"ג מאנצס הודי והולך לישון עם צרבת דרגה ד' ואז במוצאי שבת הם מתקשרים להתנצל שנרדמו כמו חנג'ים על השולחן.

ואז כשכולם הולכים לישון אני לוקח את הערמת דפים של השידוכים שכתבתי שמחכים להיכתב בפרק ב' של הספר ואני בהלם מהכמות פגישות שיצאתי, לפעמים אני אשכרה לא זוכר אפילו מקרים שהיו לי, כמו הפגישה עם ההיא שבאה עם קרוקס שזה עוד היה באופנה, וזו השבורה שחזרה מהודו באורות ושכנעה אותי לגור איתה במאהל בדואי, והגבוהה ההיא הכי גבוה בארץ משהו טילון פקאן מידה 43 בנעליים וזה כי היא סיפרה לי שהיא לא מוצאת בשום מקום נעלי בובה.

לפעמים אתה מרגיש הטבח של החיים שלל ובסוף אתה אוכל מה שאתה מבשל...

מצד שני אני כל יום נתקל בעבודה שלי בגרושים גרושות בקצב תעשייתי, אז אני אומר לעצמי שוואלה זה לא חוכמה להתחתן, מצד שני זה לא חוכמה להישאר לבד, מצד שלישי אני מרגיש שהתמכרתי לפגישות, מצד רביעי מציעים לי את אותם בחורות כבר חצי שנה, מצד חמישי האחת שהתאהבתי בה באמת בחיים נפטרה רגע לפניי האירוסין מצד שישי זה הפרק היחיד שעדיין לא הצלחתי לכתוב עליו כי תמיד אני מתחיל לדמוע ומוחק הכל..

מצד שביעי עוד מעט שבת ולא קניתי אבטיח.

לקניית הספר שלי אונליין:

https://www.dos.co.il/blank-2