יום שלישי והמשודכת שהתחתנה

בוקר של יום שלישי, היום הזה שאתה מתאושש מיום ראשון ומתחיל להריח את הסוף שבוע.

07:30 מגרד את עצמי מהמיטה, 10 דקות שאני יושב על המיטה בפרצוף של "מה הלו"ז? קור אימים בא לי לעשות פרסה לתוך הפוך ולהציב שלט "מייד אשוב" ולא לשוב.

אני נכנס לרכב ואני מרגיש שעוד שניה נושר לי האף, אני נוגע בהגה אני מקבל כווית קור, בחוץ חתול ג'ינג'י כזה עזוב מחפש איזה סוודר להתכרבל בו, בכניסה לבניין יושב לו יוסף כהרגלו, יוסף השכן שלי בן 87 זקן עפוף כל יום באותה השעה באותו הספסל מחכה לבן שלו שיבוא לקחת אותו להתפלל, ואני כזה שלמה לך לישון חיים שלי יש מנינים עד 10 וחצי וביננו בטוח שב 87 שנה שלך עשית מלא מעשים טובים שאני כבר רואה אותך מצלם מחוץ לגן עדן סלפי עם רזיאל המלאך, והוא עקשן כזה בקושי הולך בועט בהליכון שלו כזה "זוז יא עצלן", אני יושב ברכב מסתכל עליו קורא תהילים, ובא לי להיות כמוהו הוא אשכרה סוחט את הימים האחרונים של החיים שלו בדבקות בהשם, אולי בגלל שעכשיו הוא ממש מבין שזה מה שהוא הולך לקחת איתו מהעולם הזה? אין לא מעניין אותו מכלום עקשן כזה קנאי להשם וזה בזמן שאני עדיין ממלא את הרשימה שלי של דש בעקביו.

אני מגיע לתפילה כולם קפואים כמו שטיבלך של עופות ירושלים, מרוב קור בא לי לחבק את החסיד השמן שמתפלל לידי לידי.

אני יוצא מהשטיבלך קר לי מר לי המכונה של הקפה בלעה לי את ה5 שקל האחרונים שיכלו לתת לי איזה שוקוצינו שייתן לי קצת חום ואהבה, אני נכנס לרכב מנסה להניע, הלך המצבר, המוסכניק אמר לי תבוא לפני שתתקע, אבל אני גאון. אני מתיישב ברכב בתחושה כזו של יותר מזה אי אפשר לרדת היום, ואז אני מקבל מייל ממישהי שזרקה אותי כמו כלב אחריי 7 פגישות, שברה לי ת'צורה יומים הייתי נראה כמו חולה שחפת בגללה, אני מסכל על המייל, ואני מרגיש פרפר שהולך להביא איתו את כל הגן חיות אליי לבטן, אני לא מאמין זו היא, מתוך כל החושך צומחת הישועה! זאת חנוכה, התפילות הבכיות, קבר רחל, הסופגניות שחילקתי בשניידר, החולה המסכן שכמעט נחנק לי כי היה רגיש לגלוטן....

אני מסתכל על המייל , וזה רק אני והוא, פותח את המייל... טוען...

"בסימן טוב ובמזל טוב, הריני שמחה להזמין אתכם"

אני מסתכל על זה כאילו מישהו הביא לי כאפה עם החלק האחורי של היד, אני לא מאמין היא מתחתנת למה לכל הרוחות אני בתפוצה שלה, למה אני חייב לראות את זה, למה עכשיו, למה כשאני מרגיש כמו קישוא רקוב בחלוקת ירקות בשטיבלך.

אני מוחק את המייל, ומנסה למחוק מהזיכרון את מה שראיתי אבל הסל מחזור שלי כבר מלא..

מניח את הטלפון בצד, אין לי כבלים, אין לי שוקו, וזה הרגע התחתנה הבחורה היחידה שעפתי עליה מהיום שיצאתי לאוויר העולם, קבצן דופק לי על החלון מסתכל עליי בפרצוף כזה של "לא משנה אחי הכל טוב".

מחפש כבלים, מוצא כבלים, מניע, נוסע, יורד מהאוטובוס, חושב שהנעל שלי צוללת, נכנס לשלולית, גרב אחת במצב ספיגה, מגיע לעבודה, מוריד את הנעלים, מפעיל את המפזר חום, מיישר את הרגליים ואוכל חבילה שלמה של קליק- מלך אני מלך!