יש משהו תקוע כזה ביום שלישי, זה לא הכבדות של יום ראשון ולא ההתאוששות של יום שני, זה גם לא רביעי בערב שאתה עף שמחר כבר חמישי ואז בחמישי אתה מתחיל לחשוב מה אתה מזמין לאכול בערב ואצל איזה חבר לנחות...
שלישי זה כמו וואפלה לימון, או עוגיות עבדי...
תמיד שאני נפגש עם מישהי ואני לא יודע מה לעשות אני קורא לה שלישי, על שמו של יום שלישי, וזה כי זה באמצע כזה, אני לא עף עליה, מצד שני גם אין לי על מה לפסול..
תמיד אחריי הפגישות האלה יש לי את אביב, אביב זה חבר השומע הזה שיש לו זמן בשבילך שם אוזניות יושב איתך על הקו, קליטה מלאה, איתך ב300 אחוז אפילו לאמא שלו הוא לא עונה לממתינה, נאמן שיחתי כזה לא הורס לך רצף של חפירה...
אתה מבין אחי "מרגיש לי שזה..כאילו...זה כזה..."
מאיפה יש לו סבלנות אני לא יודע, לפעמים אני בודק אם הוא בכלל איתי על הקו..
והכי מנחוס, זה מצב שאני נפגש ביום שלישי עם מישהי של יום שלישי, ואז זה צ'ירנוביל 2, מנטוס בזירו, סלסלה של חלב נוכרי על השיש, אני פשוט ניהיה בלתי נסבל בעליל!
טוב אני לא מצפה להרגיש פרפרים, והתרגשויות וכל זה, טוב אולי קצת, אולי אפילו קצת יותר מקצת...
הפרפרים האלה הכי נוכלים, משבשים אותך מחשבתית, אתה לא רואה כלום, מקטין את כל המגרעות, מוצא תירוצים לכל החסרונות, מסתכל עליה כמו עב"ם, פתאום הכל שטויות הכל בקטנה כזה, אי אי כולה חצאית קצרה אפשר להאריך, אפשר למשוך, אפשר לנסר אפשר לרתך, אפשר לשבצר...
אבל אם היא לא לטעמך? על כל שטות אתה מחפש לפסול אותה, על האפצי הראשון שלה אתה פוסל אותה על החתיכת חנונה שהציצה לה מהאף, "שמע ההשקפות שלה, ההסתכלות שלה על החיים"
וזהו אחריי שאתה שבוי של הפרפרים הם מתעופפים ומשאירים אותך עם האמת...
אי אפשר איתם, ואי אפשר בלעדיהם..
"פרפרים מכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעים הביאו לי במתנה ריחות שדה וקצת אבקה וגם דרישת שלום חמה מקרן שמש מתוקה"
留言