זו הייתה הפגישה הכי משובש שלי.. אחת השדכניות הציע לי מי מישהי, הפרטים נשמעים אחלה, אני מקבל תמונה, הכי פרווה בעולם אתה מנסה למצוץ משם איזה התלהבות פנימית שלך, אבל אין כלום... אמרתי אולי במציאות תיהיה יותר מציאת חן..
קבענו להיפגש בבית קפה, יומיים שאני פותח וסוגר את התמונה אולי בפעם הרביעית שאני אפתח אני אתלהב, אבל כלום כמו בול עץ לא מזיז לי מייתר אחד בלב...
אני מגיע לבית קפה, והיא מאחרת, עכשיו אלה השניות הכי מותחות בפגישה, וזה מתחלק לשתיים או שאתה הכי מבסוט בעולם, או שהיא מגיעה ובא לך לשבת על הרצפה לבכות, וכל הפגישה לדמיין איך אתה קושר את השדכנית לעץ הכי גבוה בשכונה...
אני ממתין שם כמו מישהו שמקבל אורח מנתב"ג כל אחד שיוצא מהפתח אני מתלהב כזה "אה הנה הנה זאת היא! אה לא, לא זו לא הוא.."
בסוף היא מגיעה, ומחייכת לי, "היי אני איילה"
אנחנו יושבים בפינה, בפינה הכי גרועה במסעדה בדיוק ליד הבלנדר זה כמו לשבת ליד אתר בניה, אני מסתכל עליה והיא מזכירה לי את דודה שלי, מה קשור דודה שלי אין לי מושג אולי בגלל האף או ההבעת פנים..
אנחנו מתחילים לדבר, ולאט לאט אני מגלה שהיא ממש בחרוה מעניינת!
כל נושא שאני מעלה היא זורמת איתי, באיזה שהוא שלב אמרתי לעצמי אני פותח איתה עסק, קניון, גארנד קניון, היא חכמה כזו ערנית, כל הפגישה אנחנו ממציאים פטנטים חושבים על דברים שאני לא חושב שיכולתי לחשוב עם מישהי אחרת שהייתה ישר מתחילה לדבר איתי על כל מיני נושאים כבדים כאלה ששואלות אותך שדכניות פעם ראשונה...
הפגישה הסתיימה אחריי שעתיים וזה הרבה זמן, יפה כזה מכובד..
אני חוזר מהפגישה והרב שלי נותן לי בראש למה משכתי שעתיים את הפגישה...
כאילו הרב זה לא התקופה שלכם, שיושבים בבית של רבי חכמון וסוגרים חתונה תוך שעה כשהאורחים בדרך עם עוגיות עבדי שהכינו יומיים לפניי...
היום צריך לדבר, לפרוק, לשמוע, לספר, לבדוק, לבחון, רק להניע את הפגישה ממצב של שאלות הכרות מעייפות לשיחה של מי את לכל הרוחות, לוקח לפחות שעה...
מה זה למה משכתי? כי כיף לי, למה שאני אעצור משהו שכיף לי? מה אני מזוכיסט? גם ככה עד הפגישה הבאה יעבור נצח כי תמיד חייב להידפק משהו בין פגישה לפגישה..
חוץ מזה ונחמד לי וסוף סוף יש לי על מה לדבר עם הבחורה ולא להכין שאלות כבדות עם תשובות משורטטות שאתה מדלקם בעל פה, פשוט כיף לי אז זורמים..
והרב שלי שונא את שורש המילה ז.ר.ם, כל מיני לזרום, זורמים,זרמתי, הוא אומר שרק דג מת זורם במים.
"תשאיר שיהיה טעם לפגישה הבאה"
בסדר יהיה טעם, ואם לא יהיה טעם כנראה שמישהו מאיתנו נדבק... אני חוזר מהרב ואני מרגיש מלחמה פנימית שלי עם עצמי בעניין המראה, מצד אחד היא ממש אחלה כיף איתה, היא רצינית וחכמה ושנונה, אבל המראה לא מלהיב, והריי אני אמור להתלהב לא? קצת? משהו? איזה פרפרון בבטן? החלטתי שאני ממשיך לפגישה שניה, הגעתי לפגישה ושוב נסחפנו בדיבור וזה כי הרגשתי שממש אפשר לבנות איתה בית, היא בחורה רצינית וגם מעניינת כזו לא בש'אלה מזמינה לך בקבוק מים ודוחפת אותו לתיק, היא הזמינה נס קפה עם קינמון שזה בכלל היה מגניב, מי שותה נס קפה עם קינמון? גועל נפש, אבל זה טעים לה אז מה אכפת לי, כל מה ששונה, מוזר ולא מובן... אני שם!
היא סיפרה לי שהיא למדה הגנה עצמית משהו שפחות התלהבתי ממנו, כאילו מישהו ברחוב זורק לי מילה היא כזה "תחזיק לי שניה את התיק"...
חוץ מזה בן דוד שלי 6 שנים למד אומנויות לחימה וכל פעם שהוא חזר מהחוג הוא "רק רצה להראות לי תרגיל" שבסוף היה נגמר שבר או נקע...
היא מספרת לי שהיא בעמותה כזו שמחבקת תינוקות וכל מיני התנדבויות כאלה שממיסים לב של גבר...
כיף לי איתה סבבה לי איתה, השיחה הכי זורמת שיש, אם הייתי קובע חתונה דרך הטלפון הייתי מתחתן איתה עכשיו! אם אני הולך שכל אני מתחתן איתה בלי לחשוב פעמיים, אבל ללב יש חיים משלו....
בא לי ללכת עם הלב והשכל ביחד, פשוט לעשות ביניהם סולחה פעם אחת ולתמיד, אני לא מבין למה הם לא יכולים לשבת אחד ליד השני בלי לריב, בלי לשגע אותי כל פעם מחדש? כל הזמן הלב דופק לי פרצוף כזה של "תחליט זה או אני או הוא"
סימנו את הפגישה אחריי שעתיים וחצי, את האמת זה היה כמעט 3 שעות, ואני בראש ואי ואי הלך עליי הרב שלי היום שורף אותי... "איך 3 שעות?"
"ככה הרב זרם ממש"
"עוד פעם זרם?"
"רק ככה אני יכול להתחתן הרב אני את אשתי חייב להכיר לא יכול את הפגישות האלה של השעה וחצי של רוחי ופרוחי ויאלה ווראט חמישה ילדים בבני ברק סוחב קניות בעגלה ילדים שבורה כזאת מ"יש חסד" גר בדירה שכורה עם אופניים במדרגות"
"איפה הלכת? איך הגעת לאופניים במדרגות?"
"לא יודע זה קונוטציה."
"טוב 3 שעות זה אומר שאתה ממש מרגיש שזה זה"
"אה.. כן כזה"
"מה זה אההה כן כזה, מה זה פרס תנחומים? אתה מתחתן איתה לא איתי!"
"בשיחה ממש זורם, אבל במראה.. פחות" "אתה סולד ממנה?"
"כן הרב כמעט הקאתי פעם שעברה"
הרב בפרצוף של לא מבין תהומור המפגר שלי "לא הבנתי מי הקיא?"
"לא חחח הרב זה היה בהומור"
"איזה מצחיק אתה, יש לך גם הופעות או שזה ככה רק בפרטי?"
"אם אני לא נגעל ממנה אז נשאר רר זה שאני נמשך אליה? כאילו ככה זה הולך? אין משהו באמצע? ככה מתחתנים?"
"לא אבל אתה תראה שאהבה באה עם הזמן" "אין מצב שאני מתחתן ככה"
"אתה לא נפגש איתה פגישה שלישית"
"מה למהההה?"
"תשגע את עצמך, אל תשגע אחרים, מה נראה לך זה משחק?"
"מה קשור משחק? אני מרגיש שהיא כן מתאימה לי מבחינה שכלית רק הרגש לא שם עדיין" אני יוצא משם עוד יותר מבולבל, כאילו השכל נלחם עם הלב ואני מפריד ביניהם, ואין לי כוח לזה, כשיש משיכה ואני עף באוויר אז השכל לא נותן לי להמשיך, וכשאני הולך עם השכל והכל נראה כל נכון אז הלב שלי עושה לי פוזות, או שזה גם יכול להיות ומשהו דפוק בי? אולי יש בי פגם גנטי של חוסר החלטיות...
כמו אדיוט החלטתי להמשיך לפגישה שלישית כי באמת הרגשתי שהיא משהו מיוחד, הייתי יכול לראות אותנו מדברים שעות בשקיעה על אדן החלון בבני ברק, שותים אייס קפה ברבי עקיבא עם איזה עגלה ותינוק עם גדולים...
היא גם תמיד הייתה שואלת איך הרגשת עם זה? ומה זה עשה לך? נכנסת לך לנשמה..
לא איזה קודחת שלא מפסיקה לדבר ומעניין אותה רק מעצמה בדיוק כמו שהיה לי שבועיים לפני זה עם איזה מקדחה של בוש שלא הפסיקה לדבר על עצמה ומה היא מרגישה, פגישה שניה היא אפילו לא ידעה איפה אני גר וזה כי היא הייתה עסוקה בלספר מה היא לומדת במכללה, זה מסוג הבחורות שגם אם היא הייתה הכי מוצלחת בעולם לא הייתי מתחתן איתה! המשכתי לפגישה שניה כי היה מציאת חן, נאה כזו... בקיצור היא הייתה יפה, ממש יפה, אז זה אמרתי אולי היא סימה לספר על עצמה וזהו עכשיו תורי? אבל לא! זה פשוט היה מחולק אצלה לפרקים...
בסוף הפגישה רציתי להגיד לה שתברך ברכה אחרונה על האכילת ראש שעשתה לי... אבל היא איילה הזו אחת המתחשבות, גם כל ההתנדבויות שלה בכל העמותות האלה, הרגשתי כאילו כל הטוב הזה הולך להתרכז רק בי עכשיו....
אחריי הפגישה הגעתי לבית ואני יושב על עצמי וחושב ברצינות אם אני ממשיך לפגישה רביעית, שכל - יש, חיבור - יש, משיכה - אין!
החלטתי שאני עושה עץ או פלי, ואז יצא לי פלי ואז שכחתי מה החלטתי שאומר הפלי.. ואז קלטתי שאני עושה עץ או פלי אם להמשיך עם בחורה וזה כבר רמה מאוד גבוה של טמטום, אבל את האמת שזה לא היה טמטום, פשוט רציתי להרגיש מה אני כן רוצה שיצא.. ורציתי שיצא פלי, שזה לא להמשיך...
ואז היה לידי ספר תנ"ך אמרתי אולי אני יעשה גורל, פתחתי ויצא לי ספר יונה הנביא, ולא ממש הצלחתי לקשר בין הדברים, ואז חשבתי על אגרות קודש אבל מה לי ולזה? זה רק של חבדניקים וגם הרב מוצפי אומר שלא לעשות את זה, אבל בשביל לקבל תשובה אני מוכן להיות חבדניק לכמה רגעים.
בסוף החלטתי שלא להמשיך, כי הלב לא שם, ואיפה שאין לב אני לא נמצא, כי אני כולי לב, אני שיפוד לבבות, אני שוקולד לבבות, אני לב לבייב, אני לביבה...
Comments