לא לשים את הויזה בת.ז!

אני שולח אסמס לאבא שלי שמתחיל להתקשר אליי כמו נייעס מ3 טלפונים שיחה ועוד שיחה, ולא נעים, אני מבקש סליחה ועונה לאבא שלי, והוא בצעקות "מה קרה? מי הרג אותך? באיזה בית חולים אתה" אם אני לא עונה לאבא שלי זה או שאני מת או שאני מת אין באמצע משהו רגיל שקורה לבני אדם בכדור הארץ..

בבית מחפש עניבה מתוך 75 עניבות התחלתי להיכנס לתסביך עניבות, פתאום התחלתי להבין מה נשים עוברות, אשכרה זה הצבע היחידה שאני אמור להחליט עליו אני לא מצליח, בסוף בחרתי את העניבה האדומה, למה? כי כולם אמרו שהיא הכי יפה, אני קושר אותה, קצרה מידי, קושר שוב ארוכה מידי, ככה 20 פעם, ואז אחותי מגיעה לבית לעשות קניות מהמקרר שלנו "מה אתה צריך עניבה היום אף אחד לא נפגש עם עניבה" הנה הגיע מלכת אנגליה בדימוס עם הבטן של אנטונינוס, חודש 8 כולה מנופחת ממורמרת דומה ל"סודה סטרים" כל היום שואלת בקבוצות הריון על תרופות לטחורים, "ואי אפשר ככה, ובא לי לאכול סושי, ומחר בא לי קראפ" ומסנדלת את כולם כאילו היא האשה הראשונה בעולם שיולדת, ועוד עכשיו שניה לפני הפגישה היא באה לי במרמור על העניבות שלי, בטח לא הולכים היום, עד שלבעלך הקציצה גדלה הכרס הוא שם עניבות כל שבת בצבע אחר היה דופק לי חצי מהארון, היום הבבון הזה לא מוצא עניבה אחת שתגיע מהצוואר עד לטבור.

אני מגיע למקום,רואה אותה בחוץ מתה מקור עם מעיל פרווה של אוליגרכים, אני מסתכל וואלה לא רחוק מהתמונה אפילו יותר טוב, אנחנו נכנסים לבית קפה ואיך שאנחנו מתיישבים קופצת עלינו מלצרית חדשה מה שאומר שהיא הולכת להתאבד עכשיו על הטיפ שלה, היא שואלת אם חם לנו, קר לנו, מלוח לנו, מר לנו, אם יש לנו רגשי נחיתות מזה שאנחנו חרדים, בקיצור עלוקה, היא מביאה לנו תפריט ומתחילה לקדוח לנו על התפריט ומה אנחנו רוצים להזמין ויש להם מרק הבית מעולה, ואני בכלל לא בתפריט מבחינתי שתזמין מרק גרונות, יא אלה איזה חמודה נשמה של עוגית מקרון שלי, כשאני חושב על זה, נראה לי יהיה לה יותר יפה בלי בובו נטוראל כזה עם קשירה לצד, אני מתחיל לקשט אותה בדמיון שלי כמו שאני רוצה את אשתי, ואני מוצא את עצמי כבר בשבת חתן ואפילו כשנריב זה יהיה כיף, ואז אני מתעורר בשאלה "אז מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" זה לא שאלה של כיתה ד-2 בשיעור "חינוך ומצוינות"? אני אומר לה שאני רוצה ללמוד, לעבוד ולהתחתן איתה..

והיא מספרת לי שהיא הייתה רוצה לומד יום שלם, אני כבר מדמיין את עצמי שקוע בסטנדר עם מלא סימניות וגמרות ראשונים אחרונים, מתפלפל כזה עם מגבעת מאובקת כזו של עמל התורה, ואז היא מסתכלת עלי ואומרת לי שזה בסדר גם עובד לומד העיקר שהלימוד יהיה באמת לימוד, היא שואלת אותי איפה אני רוצה לגור ואם לקנות או להשכיר ואני אומר לה שבינתיים יש לי תקציב של אוהל יתדות מהום סנטר וגם זה רק אם יש מבצע של 30% על מחלקת מחנאות.

לאט לאט אני שם לב שהיא ממש בחורה פשוטה וסתם הדפקתי לה תדמית של אוליגרך עם המעיל פרווה הזה, תאכלס זה היה נראה כאילו יושב לה על הצוואר איזה 4000$ של שטריימל, מפה לשם היא מספרת לי שאמא שלה חולה ואני כזה נסחף מה חולה מי חולה? עכשיו אני מביא פה את איציק מאיחוד הצלה, טלפון אחד מגיסי לרב פירר אנחנו עושים לה מהלך לגרמניה אצל דוקטור ריכטר.. "לא לא חס ושלום חחח היא פשוט עם דלקת גרון"

לאט לאט אני שם לב שאני מזה מנסה לרצות אותה גם אם היא תגיד לי שב12 בלילה הופכת לדלעת, "זה בסדר סויסה, הכל בסדר תרגעי, אני מבין בדלועים אני דלוע בעצמי, כל המשפחה שלי דלועים.."

אנחנו צוחקים ואני קולט שהיא זורמת איתי בשטויות שלי, אפילו קסם עם קיסם עשיתי לה והיא עפה עליי כאילו אין מחר..

בין לבין היא מסתכלת עליי בפרצוף בוחן כזה של "אתה בעד לצאת לחול או מעדיף את טיולים בארץ?" מה יש לך בדוק רק הארץ! מה לנו ולחו"ל יש רק 3 סיבות שהאדם יכול לצאת מהארץ ויש מספיק מקומות בארץ ישראל חוץ מזה הארץ שלנו הכי יפה לאט לאט אני נכנס לדמות של הנער גבעות למרות שאין לי מושג איפה זה התחנה מרכזית בלי הוויז, ואין כמו הצפון, ונחל הגי'לבון "היית היית בגילבון? פי איזה יופי שם, בעונה הזו בכלל" היא מחכה שאני יסיים ואז "אה דווקא אני מאוד בעד חו"ל (מה בעד? הרגע דפקת לי פרצוף של מדצ'ית בבני עקיבא) "אתה יודע אוהבת לראות עולם" ואני כמו סמרטוט ישר אוטומטית "בטח חו"ל! אין כמו חו"ל, חו"ל זה אח שלי, אני בעצמי דרכון פורטוגלי, לגיסי יש שורשים בקנדה, אנחנו בכלל ממגורשי ספרד..

אני נוגע בכיס וקולט שאני בלי התעודת זהות, וזהו מאותו הרגע התחלתי להשתבש, אני נכנס לשירותים וקולט שיש לי רק עודף בארנק, והויזה שלי בתעודת זהות, זהו אני אבוד, אני לא מאמין, לא זה לא קורה לי!

אני מתחיל לגהק, להתעטש, להשתעל, עוד שניה אני הופך לגרוק מהמומינים, טוב מה אני עושה עכשיו? אז כמובן אני מעלה פוסט כמו אדיוט ששכחתי את הויזה כי זה באמת מה שחשוב עכשיו.

אני שולח אסמס לאבא שלי שמתחיל להתקשר אליי כמו נייעס מ3 טלפונים שיחה ועוד שיחה, ולא נעים, אני מבקש סליחה ועונה לאבא שלי, והוא בצעקות "מה קרה? מי הרג אותך? באיזה בית חולים אתה" אם אני לא עונה לאבא שלי זה או שאני מת או שאני מת אין באמצע משהו רגיל שקורה לבני אדם בכדור הארץ..

החלטתי לספר לה את הפדיחה, והיא התייחסה לזה כלכך בקלילות שכבר התחלתי להרגיש בנוח, כזה "מלצר כמה גרם הפילה מניון פה בתפריט?" היא משלמת ובא לי להתעלף מהפדיחות זה בחיים לא קרה לי, טוב זה קרה לי אבל היה לי יותר מ37 שקל.

אנחנו יוצאים בחוץ ואני רואה את הישועה כספומט של "בנק הפועלים" אבא שלי שלח לי את הסיסמה ואני מאושר מקיש את הקוד כמו איזה טייקון שאבא שלו דואג לו גם כשהוא נמצא עכשיו עסוק בבורסה, היא מתעקשת לא לקבל את הכסף ואני מתעקש שכן...

נפרדים, אני חוזר לרכב ומה זה מבסוט עף באויר, שמע רק למכור תמעיל פרווה הזה זה איזה 4000 שקל, סתם!

אבל כן אני מאושר, טוב לי, מבסוט לי, היא עדיין לא החזירה לי תשובה ובא לי למות!