לבטים של פגישה ראשונה אחריי הקרונה

למרות ההצעה של השדכנית להיפגש אצלה בבית, הבחורה עדיין מתעקשת להיפגש פגישה שנייה אצלה בבית עם אבו זקן וכל הוואפלות לימון וכל הבלאגן וגירודים מהגרון וחליאה לאללה...

מצד אחד היא הייתה ממש נחמדה, חוץ מהעברית הגבוהה הזו שנראה לי שהיא רצתה להרשים אותי בכלל כי ת'אכלס מי מדבר ככה היום? "כמדומני" מי אומר היום באמצע שיחה כמדומני? כמדומני זה למכתב כזה יפה לבטל דו"ח על חניה בתל אביב , כמדומני זה שאתה בא לראיון עבודה ובא לתת להם שואוו של איזה מנכ"ל באמדוקס עם דלקן סיבוס ומשכרות 13, כמדומני זה לא לשיחה של שידוכים, זה מאיים כזה אתה רב איתה פתאום היא באה לך ביציאה "איני מוכנה לכך שהינך משיל את נעלך במפתן הדלת"

אבל גם כל הבלאגן הזה של אבא שלה עם הזקן הארוך הזה, זה הזקן הכי ארוך שראיתי בחיים שלי, איך הוא מתקלח עם זה זורק את זה על הגב? איך הוא מתפנה בכלל? איך הוא אוכל איתו? יש מצב שהוא קם בבוקר כשהוא קשור עם הזקן למטען סמסונג בקיר?

וכל הייחוס הזה שלה, שושלת של השל"ה, מה לי ולזה? את האמת שאין לי מושג איך הם הגיעו אליי בכלל? אולי יש לבחורה דפקה? הריי יחוס הולך עם יחוס, ויחוס השל"ה הקדוש זה בכלל ליגה אחרת...

בטח כל החיים הם יתנו לי תתחושה הזו של אנחנו בני שושלת האצולה נצר של השל"ה והרב לנדוא, הרבי השלישי, ובעל התניא ובעל המאור ובעל הכסא ובעל שולחן מאיקאה? כי כשהם עפים זה אף פעם לא נגמר, זה כמו אצל המרוקאים שהיו בני בית אצל המלך במרוקו... אין מרוקאי שלא היה מנגן למלך, ההיא מכינה לו אוכל, הייא הייתה סורגת לו, ההוא היה עושה לו פרקטים...

מצד אחד הפחד הזה לפסול מהר מידי, כאילו מבחינת מראה היא נראית חמודה, בהירה, מסודר כזו, יותר מידי מסודרת, שיער שחור אסוף כזה, משקפיים ראיה גדולות כאלה של "החכמה המודרנית המאופקת והביישנית"

אמא שלה בדוק אבל בדוק שולטת עם אבו זקן עם שלט רחוק, גם כשיצאתי משם היא כאילו עברה במקרה מהמטבח לראות אותי, היא נראית כמו איזה משגיחה בבחינות בגרות, וזה שהיא ענתה אמן כשבירכתי זה בכלל האזנת סתר הדבר הזה!

למה אנשים לא יכולים להיות כמו השטרות האלה של ה200 שקל שמשקפים באור רואים אם הם אמיתיים..

עד שאתה מגיע לאופי של הבן אדם זה לפחות 7 פגישות עד שהוא יורד מהדמות שלו, בת'אכלס בין האירוסים לחתונה אתה באמת רואה מי הבן אדם שנפגשת איתו, ולפעמים זה יכול להיות מאוחר מידי..

לפעמים אני מרגיש שזה כמו הגשר באילת שהיינו קופצים ממנו, ככה זה בחתונה לקפוץ, פשוט לקפוץ, לקחת אומץ ולקפוץ!

לקפוץ להתרסק ואז לגז'דר כל החיים על השדכנית המנחוסה שהכירה לך אותה...

סבתא שלי אמרה שלי שסבא שלי הציעה לה נישואין עם תפוז, לא יודע מה היה שם בדיוק אבל שמע סבא זה אחד הרומנטים!

וסבתא שלה התחתנה בגיל 9 עם מישהו בן 45, לא יודע אם ממש התחתנו או שרק שמרו לו אותה, אין לי מושג מה הלך שמה אצלהם, כל הסיפורים שלהם כמו איזה סיפורים של שבט אפריקאי קדום, סבתא שלי מתו לה 8 אחיות, תמיד כששאלית אותה איך הם מתו סבתא?

את נינה אכל עכבר, את מסעודה אכל גמל, ג'ריה נפלה בבור, בואנה סבתא איזה משפחה של מנחוסים...

אבל איך הגעתי לזה בכלל?

אה כן איך היו מתחתנים פעם. אז זהו אני רוצה מישהי פשוטה ולא בא לי על יחוסים, וכל מיני אבות כאלה שמוצאים ספרים, מרגישים שהם אדמורים, בא לי אחת שאבא שלה כמו ההוא מפלאל כרמי, כיפה סרוגה כזו גדולה על הצד, פשוט כזה עובד קובע עיתים, סבא כזה שמנשק את הספר תורה, רודף אחריי רבנים, מחכה שעות אצל רבי דוד לשאול אותו אם כדאי לקנות טיוטא חדשה, כאלה פשוטים!

אולי זה סתם דמיון שלי? אולי אני בכלל לא יודע מה טוב בשבילי, כאילו בטוח שאני לא יודע מה טוב בשבילי..

אבל מפה ולהיפגש איתה פגישה שניה בבית של ההורים שלה ?! כשהשדכנית גרה 10 דקות הליכה מהם..

זה כבר מוגזם...