מורדי המבוזה...

הוא לא נשוי, לפעמים הוא נראה כבוי, הארוחת צהרים שלו זה ערמת בורקסים קשים שמישהו השאיר לו בבית הכנסת בין הספסלים, הוא עם אותם תפילין שחוקות וטלית שמעולם לא עברה שום כביסות עייפה כזו מאינסוף תפילות שלנו הם לא מובנות... אף אחד לא שואל אותו לאן הוא הולך ומתי הוא חוזר, שצריך לעשות קניות, ושמחכים לו בבית לארוחת ערב..

יש לו ספר תורה אחד בבית הכנסת הוא קורא לו הילד שלי, הוא כבר מבוגר, אפילו זקן, בשבתות הוא משחק בחוץ עם הילדים של אבות ובנים, הילדות הקטנות תמיד ממנו מפחדות ולפעמים אפילו צורחות וזה כי יש לו פנים ממש עקומות, הילדים שלא יודעים עליו צוחקים אבל הוא מאושר שהם אליו מחייכים...

אין לו למי לקום, למה לקום, החברים שלו זה הבקבוקים אותם הוא אוסף מהפח כשהם ריקים, בכל שקל שיש לו הוא קונה עוד כמה ממתקים לתהילים אולי עוד כמה ילדים יגידו כמה פרקים, יש לו עיניים כחולות כאלה קטנות עמוקות שבתוך כפלי העיניים נעלמות..

הוא לא משוגע וגם לא נורמלי, לא חם לו ולא קר לו אולי זה בגלל מה שקרה לו..

זה היה לפני המון שנים הוא ריסק לעצמו חצי מהראש הגב והפנים כשחסם בגוף שלו רכב שכמעט נכנס בפעוטה קטנה בין הבניינים.. הוא בדיוק חזר מאירוסין היה אמור להתחתן, להביא ילדים, להיות אבא לילדים, להיות עם הילד שלו בספסל באבות ובנים..

מי שירא

בכל הושענא רבה אליו היא מגיעה, נראית כזו ממש צדיקה היום היא אמא לעשרה ילדים 2 זעטוטים והשאר כבר גדולים עסוקים כאלה שכל שנה שעם האמא שלהם לשם נם נסחבים..

כשהיא מגיעה הוא מוחא לה כפיים בצורה מוזרה כזו כמו הקופים שנמצאים בכלובים, בכל פעם הוא מספר לה שוב על התאונה במילים לא מובנות כאלה עם הבעות פנים, היא מסבירה לילדים על מי בבית תמיד הם מספרים, מי הציל לה את החיים, ובזכות מי נמצאים פה כל הילדים...

השנה היא הגיע עם תינוקת קטנה על הידיים, היא הביא לו להחזיק אותה בלי טיפת פחד בעיניים, הוא מסתכל על הפעוטה בשקט שמחריש את האוזניים ואני מת לדעת ראבק איזה מחשבה עוברת לו דרך העיניים!

הוא מחזיר לה את הילדה בזמן שהיא דומעת, הוא רואה את זה ומסמן לה שששש.. עם האצבע על השפתיים עושה לה עוד כמה פרצופים מגוחכים שמצחיקים רק את הילדים שממנו מפחדים...

הם נסעו לפני שעתיים אבל הוא נשאר מאחור מנפנף לה לשלום בשתי הידיים...

השמועות מספרות שארוסתו לפני התאונה נישאה למישהו ממש עשיר והיא שולחת לו כבר כמה שנים אוכל לבית...

היום הרוב בו מזלזלים, בורחים, עליו צוחקים, הדבר היחיד שהוא זוכר זה את הפעוטה התפלל ולהניח תפלין...

את הסיפור הזה לא תשמעו בשום מקום כי זה לא מעניין אף אחד ומי שיודע את הסיפור כבר לא נמצא בכדי להמשיך אותו..

אני מכיר מלאך אחד מיני רבים וקוראים לו מורדי המבוזה...