מראה של לובי

בעבודה מסתכל על השעון, זו אותה שעה כמו אתמול כמו שלשום כמו לפניי שבועיים, אותה תנוחת ישיבה, אותם שאריות נס קפה ואותו אחוז טעינה במכשיר, לפעמים בא לי שמשהו יקרה, משהו שישבור את המקובעות הזו של השגרה החלודה הזו, שיכנס לי איזה גמל למשרד, אנטילופה, לקנות רכב חדש, לעשות ראסטות, לעשות סיאנס להוריד את הנשמה של ליברמן...משהו כולם במשרד יוצאים מוקדם מדפיסים כרטיס אחד אחריי השני פתאום זה נשמע לי כמו איזה א.ק.ג. טייט טייט טיייייייט... כולם יוצאים לטקטק את שבת ואני? מטקטק במקלדת כי יש מי שדואג לשבת, אני אחראי על ההוואי הבידור ועל הגלידות... לקראת הסוף נכנס אליי דניאל האחרון שמסיים לעבוד תמיד וזה בכדאי לספר לי שהוא עוד פעם עושה שבת אצל חמותו וזה אותו ניגון של שבוע, אחי מה אתה רוצה ממני? אני לא יודע מה זה חמה בכלל? ויש מצב שאני גם לא רוצה לדעת, מה לי ולמרמור של ה"נשוי שסובל מחמותו"? אני נותן לו הרגשה שזה מאוד מעניין אותי אפילו שזה לא מעניים ת'סבתא שלי, די אחי כל שבוע אתה בא לפה לבכות לי על צרות שאולי הייתי רוצה שיהיו לי ואולי לא.

אני כבר לא יודע איזה צרות פחות נעימות, רווק מומרמר או נשוי ממורמר, לפחות יש עם מי להתמרמר לא? הוא גם חנ'ג כזה בא לך עם חולצה של מרוץ אשדוד, יש לו זיפים של מתושלח, נעלים שחורות שחוקות כאלה של ניו באלנס של החסידים נראות כמו איזה עוף מכובס, כרוב כבוש על הרגל, שרוכים מפוזרים כאלה נראים כמו מחושים של תיקן, הוא גם יושב לך בכסא הכל זז הכל עף, יש לו תמיד בקבוק נביעות של של 5 ליטר בתיק והוא שותה אותו מהפה כזה עם בועות בלע בלע בלע, נראה כמו איזה בולען של תמי 4. את האמת אני לא יודע למה אני בכלל שם לב לכל הדברים האלה ולמה זה מעניין אותי בכלל? איך הוא נראה ומה הוא לובש, מה אני הולך להתחתן איתו?? אבל כזה אני - מזל בתולה השם ישמור ויציל שומר נפשו ירחק, זה לא מזל זה סיפטום, רואה הכל שומע הכל אין ריס שאני לא רואה ואין דבר שעובר מנגד עיני, אני שניה מלראות גם חמצן, בפגישות זה כבר מציק לי אני רואה הכל, כמו איזה מיקרוסקופ אנושי, מאתר נזקים קיימים ועתידים, ברמה של נקבוביות בפנים, אני מנסה להתנתק מזה אבל זה לא הולך לי, כל פגישה השד הזה פשוט קורא לי... זה בדיוק כמו שאתה מתסכל במראה בבית לפני יציאה ואתה מה זה מבסוט מעצמך אתה עוד שניה מתחיל לעשות לעצמך עיניים, אתה רק יוצא מהדלת מסתכל במראה הענקית הזו בלובי אתה רואה סרח מהמומינים, מבטחון עצמי של 300 אתה יוצא עם מינוס 30. אז זהו זה אני, אני המראה של הלובי, אז שואלים אותי למה אני בררן? אני לא בררן, זה המראה של הלובי בררנית, היא רואה הכל, אין נסתר מנגד עיניה. אני יודע מתי היא עשתה בניה, אם זה הגבות שלה או ארטליין, שיניים, סוג דם... אין זה מחלה, חיפשתי אין מכון גמילה למראות לובי.... ואם אני רואה שיש לה שחור על האף? זהו אני מת, זה כמו לקשור לזקנה מרוקאית את הידיים כשהיא רואה שמכינים קוסקוס מוכן משקית, זה כמו לבקש ממרוקאי מבוגר לא להגיב אחריי שמשהו טעה בקריאת התורה, זה כמו לראות 50% הנחה בזארה ואין שעות פעילות, כמו להיות להיות בשרי שניה לפני ביס של וואפל בלגי, כמו לאכול למרוקאית חמץ בפסח על הספה.. את האמת איפה שהוא השלמתי עם זה, אז אני פשוט מוצא את היתרון במה שאני רואה, רק לך תמצא יתרון בנקודה

שחורה על האף? זו יכולה להיות נקודה למחשבה..