סינדרלה

אחות של גיסי הכירה לי מישהי אמרנו נעשה שיחה טלפון נראה אם יש כיוון בכלל, את האמת שאפשר לדעת הרבה בטלפון ולפעמים אתה מרגיש שאתה נהנה בטלפון יותר מבפגישה.

אמרתי אני נותן גג חצי שעה לשיחה הזו שלא נסחף עכשיו לשיחות נפש, מפה לשם היא הייתה נשמעת אחלה וקבענו להיפגש בבית של שכנים שלה, ואני זורם עם זה, פעם הייתי מנסה להוציא את זה מכל הבתים האלה היום כבר לא אכפת לי, כנראה חלישות החומר הבררני...

אני מתארגן לפגישה ונועל נעלים חדשות שקניתי שהיו תקועות 3 שבועות באיזה נקודת איסוף באיזה מינימרקט בעיר, 3 שבועות אני מקבל מספרי מעקב וממתין שעות בתור בשביל לקבל איזה כבל מסכן למטען שהזמנתי לפני 4 חודשים, לפעמים אני מקבל מוצרים שאשכרה אין לי מושג למה הזמנתי אותם בכלל, ולמה אני צריך אולר שהוא סכו"ם? כאילו מה נרשמתי להישרדות? מה אני נער גבעות? הפעם האחרונה שהייתי בקמפינג היה לפני חצי שנה וגם אז זה היה בקראוון נייד שנראה כמו בית.

אני נועל את הנעליים וקולט את הדבר הכי הזוי בעולם, נעל אחת שלחו לי 42.5 והשניה 43, עכשיו בואנה מה זה החצי הזה? אמרתי טוב עד שנחזיר אותה באלגן משלוחים אולי אני ארחיב אותה עם הרגל.

אני נוסע למקום והנעל מה זה לוחצת לי ואני מתחרט על הרעיון הדבילי הזה של להרחיב את הנעל עם הרגל, מצב שני עד שאני אשלח את זה בחזרה הרגל שלי תגדל בעוד 2 מידות.

אני מגיע למקום, נכנס לבית שמה והיא עדיין לא הגיע, אז בעל הבית ישב לדבר איתי קצת מה זה בן אדם נחמד, אפילו זרק לי שאם זה לא ילך יש לו אחות ממש חמודה ועוד שניה גם הראה לי גם תמונה אבל אמרתי לו שלא שייך, כאילו אחי מה ניהיה? אני בפגישה.

בסוף אמר לי, דבר איתי אם לא ילך, ואגב אל תספר לאשתי, ואני כזה כאילו מה אתה רוצה ממני עכשיו? מה אתה מכניס אותי לתוכנית של בלי סודות?

אחרי כמה דקות היא מגיעה וואלה באמת נחמדה רשמית כזו דפקה הופעה של משגיחה בבגרויות.

אנחנו יושבים שמה ופתאום משיחה של 40 דקות בטלפון שהרגיש שוואלה יש לנו נושאי שיחה מפה עד תאילנד מצאתי את עצמי שואל שאלות טרוויה בשביל להפיג את הדממה, כאילו אשכרה דיברתי עם מישהי אחרת, 40 דקות צחקנו דיברנו מה קרה עכשיו חיר אנשאלה? אז אמרתי בטח אני לא הטעם שלה, כאילו מה יכול להיות?

באיזה שהוא שלב היא השתחררה קצת והתחלנו לדבר כמו שדיברנו בטלפון, עכשיו כל הפגישה אני מרגיש שהנעליים לוחצות לי על החיים, אז אמרתי אני יוריד אותם בשושו כזה מתחת לשולחן, כאילו תאכלס מי רואה את זה? אז שלפתי מתחת לשולחן את הנעליים עם הרגליים בשושו כזה.

התחלנו לדבר עם המשפחה שלה ושהיא הייתה קצינה בצבא וכל מיני סיפורי חיים מעניינים כאלה של בעלי תשובה, תאכלס אני הכי נהנה מפגישות עם אנשים מעניינים האלה, כי יש בשר, יש על מה לדבר, אנשים צבעוניים כאלה, הרגשתי שוואלה הגענו מאותו מקום, אנחנו מדברים באותה שפה ואתה לא צריך להנדס את עצמך מחדש בשביל הצד השני.

באיזה שהוא שלב בעלת הבית הוציאה לנו לחמניות מזונות כאלה עם שוקולד בפנים משהו ביתי עם סוכר גס כזה היא דפקה לזה שם אבל שכחתי, עכשיו מה שאהבתי בבחורה זה שהיא אכלה את זה איתי ביחד ולא שיחקה אותה איזה שייק חלבון אצל חלי ממן, אכלה אפילו הרביצה שמה 2 לחמניות כאלה.

באיזה שלב של השיחה היא סיפרה לי שאבא שלה נפטר לפני חצי שנה, והיא מאוד הייתה קשורה אליו, וראיתי שהיא אוהבת לדבר על זה וזה עוזר לה לפרוק כזה, ומשם זה הפך להיות סיפורי ילדות שלה ושם אבא שלה וזה היה נחמד מבחינתי כי באמת היה להם קשר טוב וזה מעיד הרבה על הבחורה, ואז היא בכתה והרגשתי מה זה לא נעים, אבל זה היה אנושי, זה היה אמיתי, היה שם בן אדם, ברוב הפגישות אתה לא באמת מרגיש שהצד השני גלוי, או מראה מה הוא מרגיש, לפעמים אתה מרגיש שבכלל הצד השני לובש מסכה כל כך עבה שאין לך מושג איך הוא הולך להוריד אותה, וכשהוא מוריד אותה אז בכלל זה מאבד את כל הטעם, כמו שמישהו שחוזר בתשובה ומגדל זקן של הרצל ואז יום אחד פתאום זה לא נוח לו או לא מסתדר לו ופתאום הוא מוריד אותו, אין, זה לא נראה טוב לא משנה איך תסתכל על זה...

סימנו את הפגישה וזה היה דיי מהר כזה, כאילו לא ממש הייתה הקדמה של "סימנו את הפגישה" ויצא מצב שכנראה בעטתי את הנעליים לאיזה חור בשולחן כי אתה זז, ומדבר, ומזיז את הכסא, אז הנעליים זזו להם איכשהו עכשיו היא קמה כבר ואני מנסה לחפש את הנעליים עם הרגליים כזה כמו ברווז "לאיפה לכל הרוחות ברחו לי הנעליים"

בסוף לא הייתה ברירה אז התכופפתי לחפש אותם והיא קלטה את זה, אמרתי נצא דוגרי וסיפרתי לה שהנעלים לחצו לי קצת והזמנתי אותי מנקסט אמרתי הכי טוב גלוי, היא צחקה קצת ואמרה שזה עוד לא קרה לה, אמרתי לה שתמיד יש פעם ראשונה ואיתי יהיו עוד הרבה דברים מוזרים אז שתכין את עצמה, זה היה חצי רמיזה כזה של כאילו אני מבחינתי רואה שיהיו עוד פגישות.

סיימנו את הפגישה והיא אמרה לשדכנית שהיא רוצה לעשות עוד פגישה וזה היה גם שעה אחריי שסיימנו את הפגישה אז זה בכלל היה נחמד שאין את הקטע הזה של לך תחכה עכשיו לתשובה.