יום שני, אני מגיע לפגישה עם תופעות לוואי של יום ראשון, מהימים האלה שהדבר היחיד שאתה מבסוט ממנו זה שלא קיבלת זה דוח, מהבוקר אני עם אף סתום לחילופין כאילו לכל נחיר יש משמרות להיות סתום, פעם ימין פעם שמאל פעם שניהם ביחד, איזה ויכוח לא סגור בינהם, לעסתי חצי חבילה של המסטיק החריף הסגול הזה של איירויז שמוריד לך דמעות, כלום לא עזר...
אני מגיע לפגישה וקולט שמישהו בבית הדליק לנו מזגן על חום שיהיה לנו נעים ויצא שנכנסו לכבשן אש עם ארומה, בעלת הבית החליטה לבשל מרק ואני מרגיש שכל האבקת מרק מתאספת לי בתוך הנחיר הימיני זה שכן פתוח כרגע, על השולחן היה בקבוק פריגת של תפוזים ולא יודע למה אבל הייתה לי הרגשה שמישהו שתה מהבקבוק הזה מהפה, הרגשתי כאילו הבקבוק הזה דיבר אלי..
הוא היה פתוח וגם נראה עייף גמור כזה, אז לא שתיתי, למה זה מגעיל אותי ברמות, אפילו שיכול להיות שהוא בסדר וכף זכות אבל משהו שיכנע אותי אחרת.
הבחורה התחילה לספר על עצמה כמו בראיון עבודה, בכבדות כזו בלי שום תוספות, גיל : מקצוע: תחביבים, עכשיו הכל ברובוטיות כזו מעייפת של יייאאאלה תדברי כבר, עכשיו בגלל שהיא הביאה לי פרטים בצורה רובוטית יצא שגם אני צריך לספר לה את הדברים בצורה רובוטית, ויצא שזה ממש שיבש אותי מוחית כי אני הכי לא כזה, אני מסוגל לספר לה איך עבר עליי היום ואז לספר לה מה אני אוהב לעשות לדבר על דברים לא קשורים ולהרגיש שיש לי חיבור איתה...
אני מעלה איזה נושא ככה לפתוח לדבר איתה עליו, אבל ההיא בלוק קרטון, יבשה למות שום נושא לא מרים לי לאיזה שיחה איתה, עכשיו גם חם לי גם האבקת מרק הזו, המזגן על חום והרובוט הזה מולי, והגעתי למסקנה שאין לי כוח אליה, וזה תוך כדי פגישה, כאילו תתן לה צ'אנס! אולי היא מתביישת..? אבל לא היא לא מתביישת יש לה בטחון עצמי להיות רובוט!
אני מסתכל על השעון ועברה חצי שעה נשאר עוד 20 דקות להעביר פה בשעמום הזה, באיזה שהוא שלב נכנס בי חשק למרק הזה שהיא מכינה לזרוק שמה כמה קרוטונים, ליגה!
בסוף נשארתי עם העוגיות הכוכב האלה עם הריבה בפנים של האריזות של אושר עד.
היא סיפרה לי שהיא אוהבת לנגן בפסנתר וזה דווקא היה נחמד, עד הרגע שבו היא התחילה לנסות להסביר לי איך מנגנים, ואיך זה עובד, בקיצור ה20 דקות שנשארו הלכו על לימוד פסנתר.
סימנו את הפגישה ואז היא פתאום שואלת אותי איך היה? עכשיו הייתי קצת בהלם, מה אני הולך להגיד לה...?
אז אמרתי לה שהיה מעניין, זו התשובה הכי כללית שהייתה לי "מעניין"
מה אני אגיד לה? שיעממת לי את החיים, את יותר יבשה מעוגיית טחינה?
בדרך לבית אספתי מצומת קוקה קולה איזה בחור ישיבה שחשב שהוא בכולל והתחיל ללמוד לי ברכב גמרא עם פלפולים עצמיים כאלה "ומה אמר לו רב הונא?" והוא עונה לעצמו מתרץ הכל, ואז השדכנית התקשר לשאול איך היה ואמרתי לה רובוטי לגמריי...
ואז היא ניסתה את השיטה הידוע של תנסו עוד פעם, ואולי, ואולי, ואולי... ולא!!
ואז הבחור הזה פתאום התחיל לתת לי עצות לפגישות, עכשיו זה עצות שנתנו לי שהייתי טירון שידוכים, אז לא רציתי להראות לו שאני לא מקבל מה שהוא אומר אז אני אומר לו שהוא צודק, ואז זה נתן לו מוטיבציה לפרק לי תא תא במוח ולאט לאט הוא נכנס לדמות של איזה משגיח ואחי תשחרר אותי לפני שאני נועל אותך בבגאז' עם המסכת פסחים שלך.
Comments