פגישה בליל שבת

ליל שבת כל המשפחה בשולחן, חוץ מאחותי אף אחד לא יודע שאני ניפגש בערב, אמרתי להם אני הולך לעונג שבת למה אין לי כוח לחפירות שלהם.

כולם אוכלים עסוקים בסלטים דגים, ואז אחותי מתחילה להיות שקופה כזו ביציאות דאגה של "מתי אתה יוצא?" "שלא תאחר"

ואז גיסי ההיפפוטם הזה שגם דופק חצי חלה עם סלט ביצים וגם שומע הכל כי שום דבר לא עובר לידו בא ביציאה של "עלק עונג שבת, תגיד שאתה נפגש מה התחלת לפחד מעין רעה?"

אני מנסה להתעלם ואז כולם עליי "מההה אתה נפגש היום?! מי נפגש בליל שבת? זה לחוץ, זה רצוץ, זה גשמים, זה בוץ, זה קור כלבים, זה קורונה, זה מגיפות, זה יהרג ובעל יעבור.."

יאאלה!! עזבו אותי! תתעסקו בצלחת שלכם!

נהיה שקט בשולחן ואז אחי הראמד הזה "מה, אז מי הבחורה?"

ואחותי הבוגדת הזו מתחילה לזמר נותנת להם פרטים שלה ואז הגיעה היציאה "מה לא נפגשתם פעם?"

"כן נפגשנו"

"אז מה השתנה עכשיו?"

"אני נואש יותר וחדור מטרה, זה מספיק?"

ואז התחיל עליי דיון בשולחן מה שאני הכי שונא, ועוד יותר את הדג נסיכה של האמא האשכנזיה של גיסתי הכינה, זה לא דג זה ג'לי בטעם טונה, זה פודינג בטעם דג! כולם משחקים אותה נהנים למה לא נעים פעם ראשונה שהיא מביאה אוכל מהמכונת כביסה שלהם, הכל שלוק במים עם מלח, זוועת עולם והיא בשמיים עפה על עצמה מתחילה לפזר מתכונים בזמן שכולם בשולחן עוד שניה מקיאים, בסוף כל אחד התגנב לדג טונה במטבח שיחק אותה מחפש נייר.

8:30

אני יוצא לפגישה עם 200 גרם גרעינים אבטיח, צעיף, מעיל, חרמונית, ומפזר חום שנדלק בשינוי.

בדרך אני רואה 4 חברים שלי עם הנשים שלהם בהליכה כזו עם העגלת בוגבו שלהם, משפחתיים כאלה, צוחקים בינהם, מבסוטים כאלה מאושרים, לא מחבקים לבד את הפוך, לא נפגשים דרך שדכניות זבל, לא עושים חגים לבד, לא נואשים, לא פוקדים את עמוקה, ולא רשומים למאגרי רווקים, לא מגז'דרים על החיים שלהם בכל רגע אפשרי.

והם עוברים לי אחד אחריי השני אילו מישהו תכנן להשביז אותי הערב? כאילו הס.מ ברוח שטות כזו של ליל שבת להשביז אנשים במקום להרוג אותם.

כולי ספוג קנאה מגעיל כזה במחשבות של מי אמר לך שטוב להם בכלל? ואם טוב להם מה זה קשור אלייך? מה זה על חשבונך?

החלטתי שאני הולך לשם דרך מקום אחר למה קשה לי עם זה, אני עובר לצד השני אני רואה משפחות עם הנכדים שלהם, צד שלישי רואה משפחות עם הנינים שלהם, צד רביעי זוג באמצע חופה....

אני מגיע למקום, והיא לא שם, אני מפצח גרעינים בשושו כזה למה לא נעים, נראה כמו איזה אוהד ביתר..

מהאינסטינקט אני בא להתקשר לשדכנית...

ואז מישהו מפתיע אותי מאחורה "גרעיני אבטיח אההה" אני נבהל כזה מכניס אותם לכיס כאילו מישהו תפס אותי מעתיק במבחן, אני רואה את יוסי דבק אפוקסי בדרך לעונג שבת, הוא מהחופרים שלא משחררים נועלים עלייך כמו פיטבול, ההוא מתחיל לפתוח איתי שיחות, בא לי ביציאות נוחות של "שב שב למה אתה עומד" יא ווילי איך אני משתחרר ממנו עכשיו? זה 144 מחר כולם ידעו עם מי נפגשתי, אני מתחיל לעשות לו כל מיני סיומות כאלה של "יאאלה אחי שבת שלום" "תיהיה בקשר" והוא לא משחרר בסוף חתכתי לבניין ליד וכשראיתי שהוא מתרחק חזרתי למקום.

אני חוזר ורואה את אותה בחורה של פעם שעברה אבל מה זה חמודה, התחלתי להתלהב בהגזמה כזה, אנחנו עושים סיבוב והיא מדברת, מה זה מדברת יורה, מירטת, כאילו היא עשתה עדכון גרסה של סבתא מרוקאית רכלנית 2019 פרו, היא מספרת לי על זה שהיא למדה nlp וכל מיני שיטות ואני לא יכול לשמוע את החפירות האלה כי זה מעניין רק אותה ואת אמא שלי, היא מספרת לי שהיא כמעט סגרה וורט עם מישהו שעונה בול לתיאור של גיסי!! נפל לי האסימון כשהיא אמרה שהוא היה קמצן ואת האמת שזו מחמאה לעומת מה שהוא באמת, אחותי תוך שנתיים עשתה ממנו בן אדם, למרות שעד היום יש לו בריחות של אבוקמונה.

אחריי שהיא מספרת לי עליו הכל אני אומר לה את השם שלו והיא נהיית אדומה, "אני לא מאמינה, מה לך ולו"

"אז זהו שזה גיסי"

ההיא מתחילה לפרפר, לגהק, להתעטש, חשבתי היא הולכת למות. ואז היא מנסה להציל את המצב בזה שהוא לא היה ממש קמצן וזה רק היה נראה שהוא קמצן וכל מיני גלגלי הצלה של לשון הרע לא מדבר אליי.

ואז הפך להיות ממש קר, באיזה שהוא שלב היא התחילה לרעוד לי שמה מקור אז הבאתי לה את המעיל שלי, הרגשתי חילוני כזה, כי מה קשור?! אבל זה היה נחוץ, מה אני ישאיר אותה בולי איש השלג? היא שואלת אותי עם לא קר לי ואני משחק אותה בפרצוף כזה של נתן גושן "הסובל למען האחר"

שבתוכי אני מתת מקור אני מרגיש 2 חצי כוח סוס בתוך המוח עצם שלי, בא לי לחטוף לה את המעיל שלי ביחד עם המעיל שלה ולדחוף לה את הברזנט הירוק הזה שתלוי בגינה לידנו..

בתוך הדמות של הבחור הקשוח שיש לו גדרים והשקפה וכל זה אנחנו עוברים ליד גינה ופתאום יוצא לנו בנביחות כלב ענק ספק חזיר יבלות אני מת שמה וההיא לא מזיז לה בכלל! אני מהדמות של הגבר הגברי שלא ידע פחד מימיו, יוצאת לי אוטומטית צווחה של הלו קיטי, איזה פדיחות..

את האמת ניסיתי לצאת מזה בסיפורי פוסט טראומה שנשך אותי כלב שהייתי ילד, מאז אני מדמיין נשיכות ובלאגן...

ואז היא מורידה אץ המעיל ואומרת לי שנראה לה שקר לי, ואני בהלם זהו הלכה לי הדמות הקשוחה, מה זה מהצווחה שמה עם ההלו קיטי?? אני כבר מדמיין אותה בבית על סולם עם מקדחה מחלקת לי פקודות...

ועל זה נאמר : "הרושם שאתה מנסה ליצור זה בדיוק הרושם שאתה יוצר"

נ.ב

לא החזירה תשובה בינתיים..

עדיין לא סיפרתי לגיסי..