היום בבוקר אני מקבל שיחה מאיזה שדכנית שנרשמתי אליה כשהייתי עובר, היא שואלת אותי שאלות כאלה עתיקות שרואים שהיא לא בעניינים בכלל "אז מה אתה עדיין לובש כיפה עם השם שלך או שעברת לשחורה בלי סרט?"
היא מציעה לי איזה בחורה עם פרטים שדומים לרשימת רכיבים בדוריטוס: "היא ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, מלאת כריזמה, בעלת יכולת קוגנטיבית, יש לה ססגוניות" ואני כזה מה עכשיו?
אני פשוט אני, מה סוציו וכריזמות והקוגנטבי הזה?
אני רוצה אשה פשוטה ככה עם מטפחת פרחים כזו עדינה, מתוקה כזו שבורח לה בטעות גראפס מהזירו והיא חמודה כזו מבקשת סליחה בבישנות, שנקנה ביחד 200 גרם גרעיני אבטיח נשב בספסל עם נסטי להסתלבט על גיסי השמן.
"תשמע היא משהו מיוחד" והיא נזכרה בי ממש במקרה שנפל לה העט לתוך השייק על בסיס חלב סויה וזרעי צי'ה של הניקוי רעלים שהיא עושה, יאלה מה את משחקת אותה שנזכרת בי? את לוקחת 1800 שקל אם זה יצליח! מה את עכשיו דוחפת לי פה סיפורי צ'יה.
אני נכנע ללחץ החברתי שלה היא מאיצה כזו לוחצת דופקת לך משפטים של "לעולם לא חוסן" "אם טוב לך להיות לבד אז..." "לבדוק לא עולה לך כלום" "אל תיהיה בררן בסוף תיהיה קברן" כל מיני משפטים מציקים של האווי באי,סי,קיו. בקיצור אני נכנע כמו סמרטוט אפילו לא מבקש תמונה, קבעה לנו להיום בערב למה יש לי יותר יובש בהצעות מאשר על השפתיים, ואז אמרתי לה שיש סופה היום "אל תדאגו יש בית קפה רגוע מאוד בבני ברק במגדלי בסר" שונא את המקום הזה! כמו בית חרושת לפגישות כולם עומדים בחוץ כמו אלה שחוזרים מטיסה עם שלט כזה "נפגשת עם אברום" "נפגש עם פיגי" תמיד אבל תמיד אני טועה ונפגש עם מישהי אחרת בטעות ואז מתחתן איתה בלאגן, אין אין כמה פעמים זה קורה לי...
אני מגיע לאזור גשם זלעפות המגבים שלי ברכב דופקים לי נחירות על השמשה ואני מתחרט שלא שמעתי למתדלק כולה 40 שקל, שעה וחצי אני סובל אותם נמרחים לי ככה בעצלנות על הזכוכית.
אני מגיע לאזור חצי שעה אני מחפש חניה, צפירות בלאגן נפל לי הטלפון בין המושב לאנדברקס, אם משהו נופל שם זהו אחי תעלה את המחירון של הרכב כי הטלפון לא הולך לצאת משם, אתה מכניס את היד לשם זה כמו להכניס את היד למגרסת נייר ,היד שלך יוצאת בחתיכות ציפורנים עפות לך שמה, אתה מוציא משם עודף של 15 שנה, 6 מטענים, קולפן, והשיניים תותבות של סבתא שלך מהחינה של אחותך, ואתה מבסוט כזה וואלה שנים אני מחפש את זה!
בסוף אני מצליח להחזיק את המכשיר עם הקצה של האצבעות מתפלל כזה שלא יפול מרים אותו לאט כזה כמו במכונה של הדובים שלא יפול, ואז הוא נופל עמוק יותר מסובך יותר! לא מעניין אותי! אני מחנה באיזה חור ליד אתר בניה ועף משם, יוצא מהרכב שם את המגבעת בדרך היא עפה לי 6 פעמים, נראית כמו הכובע של סנופקין מהמומינים, אני מגיע למקום גשם רוחות ואני עם מטריה כחולה כזו הכי מסריחה שיש למה אחותי דפקה לי את שלי, כולה מתקלפת שבורה חצי מהמוטות לא במקום נראה כמו איזה עולה חדש מרומניה.
אני נכנס והיא לא שם, ממתין ממתין כלום, אני בא להוציא את המכשיר להתקשר לשדכנית, לאאאאאאא הוא ברכב! לא, לא, לא, אני לא חוזר לשם ימות מוחמד אני לא חוזר! בסוף אני חוזר, עם המטריה של הרומני והכובע של סנופקין.
אני מגיע לרכב נלחם להוציא את מכשיר שלא מפסיק לצלצל וזה המזל שלי ככה הוא מראה לי איפה הוא, אני מוציא אותו עם מברג פליפס עונה לשדכנית שאומרת שהיא מאחרת יש פקקים, אני מגיע בחזרה לבית קפה, רואה אותה יושבת לבד, אני מסתכל עליה ואני מרגיש שזהו נגמר תקופת הצנע אני מאוהב, ברח לי גיהוק עם פרפר, היא מחייכת אליי ושואלת אותה באנגלית אם אני שוורץ, ואני מהופנט כזה "כן" (מה כן יא אדיוט איזה שוורץ, מה לך ולשוורץ?) לא מאמין בא לי למות!
אני שוורץ אני מיכאלנג'לו אני עוץ לי גוץ לי, אפילו אוזה מפרפר נחמד!
אחריי 5 דקות מגיע השוורץ שלה לבנבן כזה כנראה שעכשיו התגלח כולו מסודר כזה עם פאות של אלויס מדבר באנגלית בריטית כזו מתנשאת עם יריקות מהפה, ואני בלב כזה יאאלה מת'משחק אותה? סתם תהנו אחי אל תשכח להציע לה געלר..
יושב לבד בכסא הדלת נפתחת...
אינעל אבוק למה אין המשך?