החלטתי לתת צ'אנס להיא המתנשאת, אמרתי לך תדע אולי רצתה לעשות עליי רושם ?
כבר בדרך לפגישה אני מסתכל במראה ואני משתגע, איך אני מתמודד עם הזקן הזה? שלא נדבר על השיער שמתי ג'יל חוחובה, מכיתה י"א לא שמתי ג'ל חוחובה בתקופה שגיל ססובר היה נתן גושן של היום.
שניה לפניי שאני יוצא מהבית לפגישה אבא שלי מבקש ממני רק להוציא משהו מהמחסן, תמיד אבל תמיד! שאבא שלי אומר לי זה רק שניה אחת, זה אף פעם לא שניה אחת, תמיד זה מסתבך, אבל כיבוד הורים לא?
אני נכנס איתו למחסן שאני כבר מוכן חליפה מגבעת הכל ואז הוא מתחיל בטקס התעצבנות על שכנים לפני כניסה למחסן, זה הולך ככה "עוד פעם סויסה על העגלות?" למה הסוכה של בן גיגי עוד פעם פה?" כל המחסן עגלות לולים מתנפחים מטרנות, ילד בן 3 מחטט באף, אנחנו נכנסים בפנים ומנסים להוציא שטיח, לא יודע מה נכנס לאמא שלי בראש פתאום בא לה על שטיח שאגי כזה שהתמרמרה עליו שנתיים שהוא לא מתנקה לה, עכשיו חזרה לה המוזה כנראה בהשראת העומר...
אני מרים את השטיח וקולט שכל הניילון נצמד מלא אבק אבל שכבות משהו פחד, אני מרים אותו בזהירות ופתאום זה מרגיש מה זה קל, יאללה סיימנו תיק תק!
שניה לפני שאנחנו יוצאים מהמחסן אבא שלי פתאום מרים את השטיח בזווית השטיח מתנגש בפח של צבע וונגה הפח מתרסק נופל לרצפה ומתפוצץ עלי כמו רימון רסס... אני בהלם
אני מסתכל על עצמי הנעליים המכנס של בגיר צמר מלא, כולי נקודות צבע המגבעת של ברוסלינו הכל!
אני עוצר נושם, תרגע אליאב תרגע, הכל נסיון בחיים, אתה לפניי פגישה תנשום, ואז אבא שלי בא לי ביציאות של אבות "איך לא נזהרת?"
ואז אני מרגיש את המרוקאי עולה לי!
אני נכנס לבית כל הלובי צעדים של צבע ונגע, אחותי יוצאת נקרעת עליי מצחוק גיסי על השולחן דופק שניצל וצוחק עליי בפה מלא כזה של מעצבנים, ואמא שלי בא לי עם מגבון, כאילו זה הדבר שינקה אותי עכשיו מגבון, טוב שלא הבאת לי את המגבונים של האיפור.
ספק מכונת שטיפה תנקה אותי עכשיו, בא לי שיקשרו אותי על גגון של רכב ויכנסו איתי למכונת שטיפה.
אני נכנס למקלחת עצבני מתוסכל, אני מסכל במראה ואני קולט שאני נראה כמו האלה של האפליקצית נמשים כולי נקודות קטנות חומות כאלה שמתגרדות עם הציפורן, נעליים חגורה עניבה הכל!
עכשיו מסתבר זה צבע שמן זה צבע שיורד רק בניתוח כירוגי, אני מוריד את הבגדים לפח מחזיק אותם ספוגי צבע, אני נכנס למקלחת כלום לא יורד לי ואז אמא שלי חיים שלי מביאה לי טרמפנטין אני מתחיל להתקלח עם טרמפנטין ואני מתחיל להתמסטל מהריח.
אני מסיים להתקלח והשיער שלי נראה שוב מבולגן וההדרת זקן הזאת ואני שואל את עצמי אולי זו האחת? אולי יש מניעות? כי זו האחת? אולי השם עושה ככה בכדי לזכך אותי?
אני יוצא מהמקלחת וכולם בשקט חושבים שאני עצבני בתאכלס אני פחות עצבני כי גיליתי שזה לא החליפת צמר של הבגיר אז ירד לי אבן מהלב, וגם את המגבעת אחותי הצליחה לנקות, אני מתלבש שוב וטס משם, אני מגיע למקום וכבר בדרך אני מרגיש שיש לי ריח של טרמפנטין ממש בחור "מדליק"
אני מגיע לשם ואני רואה את ההיא גב' ג'אווה, ככה קראתי לה.
אנחנו מתיישבים ואני מספר לה מה קרה לי והיא מהנסחפות "תזהר פעם הבאה זה יכול ליפול לך על הראש" כאילו תודה שאמרתי לי כי אם לא היית אומרת לי לא הייתי נזהר מודה לך מאוד! זה מזכיר לי את זה שהיית מתנדנד על הכיסא ותמיד המורה הייתה אומרת לך שהיא מכירה ילד שהתנדנד על כיסא ושבר את המפרקת והוא היה נכה ואז הוא גסס ואז מת וכל המשפחה שלו מתו והם לא נמצאים יותר בעולם והם בכלל בכף הקלע, וכל זה מנדנוד...
לאט לאט אני שם לב שהבחורה מנסה לתקן את הפגישה הראשונה? "לא ותבין" "הייתי מאוד לחוצה" "וזה פרויקט" "וזה חשוב לי" ואני כזה "פסדר שטויות.."
בכל השיחה היא מנסה לעקוץ אותי אבל בחצי צחוק כזה?
כל דבר אומרת בסוף "סתם" כאילו נפל לי צבע על הבגדים ואז היא אומרת לי "את האמת זה הכי מתאים לך "סתאאאאם"
כמו ילדה מפגרת בכיתה ג' "סתאאם"
בהתחלה זה היה אולי מצחיק אבל ילאה תשחררי כבר!
- "אוקי, באיזה איזור חשבת לגור?"
- "אזור מתחרד"
- "מה עם אזור מעורב?"
- "גם אפשרות, יש המון אזורים כאלה היום"
- "אז לא אכפת לך להיות באזור מעורב?"
- "לא מה הבעיה?"
- "אם זה ככה אז ההשקפה שלך לא כזו חזקה כמו שאמרו לי..." (ב'ואנה היא עשתה לי פה תרגיל פסיכולוגי + התנשאות + נוק אווט)
- "שניה ואת תמיד לובשת חצאית מעל הברך?" (היא התחילה)
- "אמ.. לא.. כאילו זה לא שזה מעל הברך זה רק כשאני יושבת אז זה
בסדר.."
- "אז לא הלכתית זה לא בסדר, אבל אם ככה ההשקפה שלך לא כזו
חזקה"
- "יא מה נפגעת ממה שאמרתי?"
- "לא"
- "טוב סליחה שנפגעת לא התכוונתי לזה" (זה כבר מאוחר מידי..
אני לא חושב שאני וההשקפה שלי נצליח להתגבר על זה איי פעם,
אני לא יודע איך נעבור את התקופה הזו עד שהפצע הזה יתרפא)
- "שטויות הכל בסדר"
- באמת? בטוח, אתה בסדר?" (טוב מה נסגר? אולי נזמין לפה את
ניידת טיפול נמרץ של מחלקת הרגשות?)
- "כן ברור, רק לא נראה לי שיש קשר בין זה שאני מוכן לגור בשכונה
מעורבת לבין ההשקפה שלי, אגב איך לדעתך הפכו רוב השכונות
החרדיות לכאלה? ברור הם התחילו להיות מעורבות ולאט לאט הפכו
לחרדיות."
במקום להנות מהשיחה מצאתי את עצמי מנהל שיחת פילוסופיה עמוקה כזו שכל מילה שלך מדודה והיא בוחנת אותך כמו איזה מאבחנת דידקטית, על פעם עוקצת אותך...
סיימנו את הפגישה והיא לא שתתה אפילו את הבקבוק מים שהיא רצתה, אז אמרתי לה "לא שתית כלום"
"לא אני משתדלת לשתות רק נביעות"
ואז אני מסתכל עליה הפרצוף כזה של מתעייף מטמטום...
למה תמיד מתמגנטים אליי אנשים מפגרים?
אולי כי אני כזה?
ברור שאני כזה, אבל אצלי זה בסטייל
コメント