פגישתעומר...

לפני שלושה ימים אחותי איכשהו הצליחה לשכנע אותי להיפגש בעומר, עכשיו זה חתיכת מסירות נפש, היא פתאום התחילה לשלוף לי סיפורים מרגשים כאלה של הרב קנייבסקי של מישהו שנפגש בעומר עם הזקן וזה הראה לבחורה שיש לו יראת שמיים, בקיצור שכנעה אותי.

אני מתחיל להתארגן ומסביבי כולם מעודדים אותי נפשית כאילו אני נכה רגשית "כל הכבוד שאתה נפגש ככה" "זה לא פשוט" פתאום הרגשתי שזה לא רק פגישה זה שליחות למען העומר...

אני נכנס למקלחת מסתכל על עצמי ומנסה לחשוב איך מפה אני מוציא את המירב, אני שם ווקס על השיער ואני מרגיש כמו בוכרי כאילו יש לי קסדה על הראש, זה נראה כאילו מישהו דחף לי את הכובעי ניילון האלה של המקלחת...

אני יוצא משם ונוסע לחולון לאיזה פארק, אני מוצא חניה ואיך שאני יוצא אני קולט שהיא חנתה לידי, למה ראיתי תמונה שלה, עכשיו אני מזהה אותה והיא לא מזהה אותי, פתאום אני מתחיל לחשוב עם עצמי וואי ואי איזה אפקט הפתעה הולך להיות לה, בדוק היא מבטלת, למה היא גם נראית מתוקתקת כזו דפקה איזה קשת כזו עבה ירוקה נראית כמו איזה פלח של אבטיח, יוצא מצב אבסורד שאני הולך אחריה, אני מסדר תזדקן יותר נכון נוגע בו כזה כאילו זה מזיז משהו.

היא עוצרת בכניסה ואני מגיע אחריה, "היי יערה?"

היא מסתכלת עליי בפרצוף של חוגלה:

"שניה זה לא אתה שחנית לידי?"

"כן"

" איזה מצחיק אז למה לא אמרת לי?"

"לא יודע, אמרתי בטח לא זיהית וכו"

"את האמת שהזקן משנה את הבן אדם, אבל שטויות"

פתאום נכנסה בי יראת שמים ערסית כזו כזו

"הזקן שלי זה קודש קודשים מדרבנן ומי שלא טוב לו יום טוב לו!"

ברור שזה משנה, בואי נראה אותך מפספסת תור אחד לשפם את נראית כמו דודו זר מפרפר נחמד!

אנחנו קונים שתיה ואז נתקלתי במחיר שיא של כל הזמנים אפילו בלב ים לא מוכרים במחירים כאלה, 17 שקל לנסטי קטן! עוד שניה הרמתי ידיים, זה אשכרה שוד!

עכשיו זה לא שבאמת משנה לי המחיר ישבתי בפגישות הרבה יותר יקרות בקופיקס...

בקיצור אנחנו יושבים שם ליד האגם הזה מתחילים להכיר, ואז היא מספרת לי שלפני שבוע היא נפגשה עם מישהו שהתגלח בעומר בגלל פגישה וזה ממש הוריד לה ואני מתנשא בלב כזה "תראי, תראי אותי נראה כמו סרח מהמומינים רק בשביל השם"

דופק לה משפטים כאלה "כן זה מסירות" "ואם זו תהיה אשתי אז זה לא ישנה לה.."

ואז יוצא לה כזה "דווקא מתאים לך הזקן, אולי טיפה לקצץ"

ואז מתנפח לי האגו כזה "כן חשבתי להשאיר אותו" עלק חשבתי להשאיר יש לי תור אצל הספר ביום שישי ב06:30, ויהיה מה!

היא מספרת לי שהיא מעצבת חלונות ראווה ואני כזה בואנה מגניב, ואז עובר לי בראש אין סיכוי בעולם שזו רוצה פאה, בדוק נפלה פה טעות, מצד שני אחותי שאלה אותה..

"שניה אל תגידי לי שאת רוצה פאה?"

"ברור" (יצא לה ת"ברור הכי מגעיל בארץ, ואני שונא את אחותי)

"אבל אחותי אז דיברה איתך לא?"

"אמרתי לה שאולי בהמשך אבל אני לא יכולה להבטיח"

מה זה לא יכולה להבטיח, תגידי שאת תעשי מה שבא לך וזהו, "לא יכולה להבטיח, כי יש לי קשת של אבטיח"

זהו מאותו רגע שללתי, למה אני ופאות זה טום וג'רי, זה מנטוס בקולה, זה לאפה בלי טחינה, זה פחית זירו חמה...

אני ממשיך לדבר איתה על כל מיני שטויות כי אי אפשר לחתוך באותן רגע בסך הכל עברו 20 דקות, מה אני יקום פתאום אגיד לה "לכי את והפאה שלך ל.." ואז פשוט אזרתי אומץ, קמתי, הבאתי לה מלא פוסקים שאוסרים התווכחנו היא צעקה עליי זרקה עליי את האבטיח והלכה...

סתם...לא באמת.

היא המשיכה לספר לי על העסק שלה וכמה שזה ממלא אותה, ואפילו לא שאלה אם הקטע של הפאה מפריע לי, כאילו זה מה יש בויה תתמודד או שתתאבד.

אני נכנס לרכב עם הזקן הזה והקסדה שעל ראשי, ואני מרגיש כמו פוך שברח לו הציפית באמצע הלילה, כאילו גם כשאתה מקריב מעצמך בסוף אתה מגלה שכביכול גם זה לא מספיק, וכל ההתארגנות הנפשית הזו, וההתרגשות, וכשזה דווקא מוצא חן בעינייך אבל זה מתנגש לך עם העקרונות שלך...

עצרתי בכניסה לשטיבלך אכלתי מנה של פלאפל עם זירו קרה, עשיתי ריפראש לחיים, נכנסתי לשטיבלך יצאתי עם הצעה משכן של גיסי.... אפילו לנוח לא נותנים לך..