זה היה לפני שבועיים מישהו מעבודה שלי הציע לי מישהי שעובדת עם אשתו בבנק
- קח תראה - מי זו? - חברה של אשתי, מתאומר? - וואלה חמודה ממש - יאללה אחלה, לארגן לך פגישה? - שניה דקה, מי מו מה - עזוב עכשיו פרטים, לך תפגש תראה - אבל שניה, לא שלחת לה תמונה שלי - שלחתי - מה?! - שלחתי לה - מה אתה אמיתי? איזו תמונה יש לך שלי? - צילמתי אותך מתפלל במנחה... - אתה מה?! - אל תדאג יצא יפה - לא אתה מפגר ממש, למה צילמת אותי מתפלל ועוד שלחת את זה למישהי? - יאלה נו מה קרה, חבל שסיפרתי לך - אני לא יודע אם בא לי לתת לך אגרוף או להכניס אותך למגרסה - חחח יאללה שחרר - טוב תראה לי את התמונה - הנה (מראה לי את התמונה) - בואנה אני בהלם. אתה קולט שאני נראה פה כמו שליח ציבור ביש חסד - חחחח היא אהבה, מה אכפת לך? - בואנה אני לא מאמין שעשית את זה! - טוב שמע היא בחורה ממש טובה, דתיה לאומית מה זה זורמת - מה קשור עכשיו? - נו יאללה אתה נעול כמו רוטווילר... תנסה, מה אכפת לך היא ממש חזקה - אחי אני לא בזרם הזה, אני דוס - אתה לא דוס, אתה בעל תשובה - אני דוס - אתה בעל תשובה - אני דוס! - אתה בעל תשובה! - טוב יאללה אין לי כוח אליך. - תאמין לי אין כמו בעלי תשובה - טוב מה עכשיו אתה כאילו מפרגן לי כזה - לא באמת נו, דוסים הרבה יותר מרובעים. אין להם שום נסיון בחוץ, הבעלי תשובה מצד שני יש להם הרבה יותר נסיון.. ראו משהו בחיים. - טוב יש לי להגיש מצגת בעוד שעה, תגיד לה שלא מתאים. - אחי בשבילי תנסה - מה זה בשבילי, מה אתה קשור לכל זה - אני אומר לך היא על גבול החרדית, ממש נגיעה קטנה והיא שם. - אני לא הולך לדחוף אף אחד! - טוב תנסה - לא יודע האמת שהבנתי את הראש שלו, הוא חרדי לאומי, משהו לא מוגדר כזה, הוא שיבוט של צבי יחזקאלי ועמית סגל, אבל הוא צודק לגבי הבעלי תשובה - כמה שלא תנסה להידמות לחברה החרדית, אפילו להיות יותר דוס, הכי דוס, אתה עדיין תקרא בעל תשובה, מישהו פעם שאל את הרב אורי זוהר "עד מתי הוא ייחשב בעל תשובה" הוא אמר לו "עד המוות" חחחחח וזה הצחיק אותי ממש.
בתמונה היא היתה נראית ממש דוסית, שמלה ארוכה כזו, לא רואים איזה מאפיין לא חרדי, הקטע שגם הדתי לאומי תורני זה הגבול של להיות חרדי, זה כמו להיות בגבול של איזו מדינה שבכל רגל אתה נמצא במדינה אחרת, אבל אני יודע שאני לא במקום הזה, זו לא ההשקפה שלי, יש לי חבר כזה קרציה שכל הזמן אנחנו מתווכחים ובסוף אנחנו מסכימים שלא נסכים.
אחרי כמה דקות הוא חוזר אלי ואומר לי שהיא רוצה שניפגש, עכשיו כשמישהי אומרת דבר כזה זה מרים לך כזה, כי יש לך כבר אוקיי, ואתה כבר נמצא בזרימה, מצד שני היא מבינה שאני לא באותו גל שלה, ואז נכנס לי ג'וק שאולי היא רוצה להתחרד? יותר נכון שכנעתי את עצמי. וגם הייתי בתקופת יובש מפחידה, אפילו השדכניות הכי עזה לא היו מתקשרות להציע לי כאילו למישהו נמאס ממני ואני גם יכול להבין אותו.
בסוף החלטתי לנסות, כי לנסות לא עולה כסף אבל זה כן עולה לך בזמן, בנסיעות, בבאסה אם זה לא הלך... קבענו בקפה קפה במגדלי בסר, המקום שנאת חיי, נפגשתי שם כלכך הרבה. עכשיו הקטע שבו בזמן שאתה נפגש שם, יש סיכוי שתפגש עם עוד 5 בחורות שנמצאות שם בפגישה עכשיו, למה זה כמו בית חרושת של פגישות.
אני מגיע למקום ואני רואה 3 בחורות כל אחת בזווית שונה, אחת נראית חסידה כזו לבנה עם בגדים לבנים, שיער בהיר ופנים בהירות, כאילו מישהו כיוון את התאורה שלה במסך על הכי גבוה, השניה, היתה נראית כאילו באה לנשף, הייתי בטוח שהיא באה לצילומי בת מצווה, משהו מוגזם כזה עם קיבצוצים כאלה בכתפיים דומה לאקורדיון, והשלישית היתה הבחורה שאני אמור להיפגש איתה, היא הייתה נראית דוסית למהדרין ללא חשש שעטנז עד שקלטתי את הבלנסטון מתחת לחצאית שדפקו את כל הלוק הדוסי.
נכנסנו לבית קפה והזמנו קפה למרות שאני לא סובל קפה, אבל הזמנתי קפה ולמה הזמנתי קפה אם אני לא אוהב קפה - כי כולם מזמינים קפה.
ואז התחלנו לדבר על הפרטים היבשים של גילים ואיפה למדה ומה למדה ושהיא לומדת ריפוי באומנות ומתנדבת בעזר מציון (ברורר) והיתה לה סיכה כזו בראש של של סבתא יאכנע, עם המקל הזה שעובר באמצע של השיער ואז נכנס בצדדים של הסיכה כזה? נו כמו של פעם. עכשיו תאמת זה היה ממש יאכנע, אבל אהבתי את זה למה זה הזכיר לי איזו דודה רווקה שלנו שאני ממש מחובר אליה.
אחרי חצי שעה שהחלפנו פרטים היא התחילה לספר לי על תחביבים שיש לה ואני ממש אהבתי את זה, באיזה שהוא שלב הזמנו עוגה כזו שווה, אני תמיד מציע אבל רובן מסרבות בנימוס ובבית מפצות על זה בחבילה של לואקר איגוד הרבנים, אבל היא זרמה.
לאט לאט התחלנו לדבר על כל "האקשן" - על צבא, מוסדות לימוד, השקפה וכו', עכשיו אני בתוכי הרגשתי שכשיגיע הרגע הזה כל העסק הזה יתפוצץ, ואז התחלנו להיכנס לפינות של השקפה וקלטתי כמה היא רחוקה ממני ואת האמת שהייתי דיי מאוכזב כי למה לעזאזל יצאתי? בוא, אתה יודע שזה לא הסגנון שלך אז למה?!
האמת אין לי תשובה. נואשות, תקווה שאולי זה כן ילך, התמונה שמצאה חן בעיניי... לא יודע.
איפה שהוא קלטתי שזה לא הולך לשום מקום ואני לא הולך להסכים איתה בנושאים האלה
- אני חייב לשאול אותך, הרי ידעת שאני חרדי אז בטח ידעת את ההשקפות שלי אז למה... - חשבתי שאתה ראש פתוח, לא כזה תקוע, חוץ מזה תמיד נחמד להכיר עוד בן אדם - לא הבנתי מה זה להכיר עוד בן אדם, מה זה משחק הכסאות - מה קשור משחק הכסאות? - כי באים להכיר בכדי לבנות משהו לא בשביל להכיר אנשים חדשים בעולם - לא... ברור! אמרתי כאילו.. שלא נורא, סבבה, אפשר לא להסכים אבל יש הרבה דברים שאני שמה לב שאנחנו כן מסכימים עליהם.. - ויש הרבה שלא.. - נו אז מה מנצח? - ההרבה שלא מסכימים עליהם - איזה קשוח!! - נו מה, את רוצה שאני אגיד לך זו האמת? - אז תתפשר - להתפשר במה? - על כל מה שידברנו - לא נו, את מגזימה.. - אז אתה לא רוצה להמשיך? - אלא אם תסכימי איתי. - חחחחח אתה מניפולטיבי! - חחח חס ושלום. - טוב אז עד שאסיים את הקפה אספר לך על פגישות הזויות שהיו לי, טוב? - חחח טוב, סבבה היא התחילה לספר לי על יצורים שיצאה איתם כל מיני חב'רה שבאו עם סנדלים וכאלה עם ציפורניים לא גזוזות ואחד שהגיע לפגישה עם בקבוק מים שמילא בברז בבית שלו, ואת האמת שזה ממש הצחיק אותי, הפגישה הפכה ליותר קלילה למרות שזו כבר לא ממש הייתה פגישה, זה היה זמן המתנה שהיא תסיים את הקפה שלה, אבל איפה שהוא מתוך הקלילות הזו הרגשתי שאני מתחבר אליה, שהיא מתחילה למצוא חן בעיני, היא יושבת שם מספרת לי עוד סיפור ועוד סיפור ואני מתנגח בתוך עצמי בזה שהיא כן מוצאת חן בעיניי ולמה אני יושב פה בכלל, ומה הקטע הידידותי הזה עכשיו שנכנס פה... סיימנו את הפגישה ונסעתי הביתה, בדרך הרגשתי כלכך אידיוט, כאילו למה ביזבזתי ערב שלם כשידעתי שאין לזה סיכוי של ממש? ואז התקשרה אלי אחות של אמא שלי שרוצה לארגן יום הולדת לבן דוד שלי עם הרגשי נחיתות, על הדרך התחילה עם ה"מתי תתפשר ואולי תתפשר", וסיימה בסיומת של "בסוף תזדקן לבד כמו דוד אורי" היא אחת הדודות הרגישות במשפחה..
ואני בלב כזה "תודה רבה, מודה לך מאוד.." ולא! אני לא דוד אורי, דוד אורי בררן חסר תכלית. היום הוא מוציא טיולים למרוקו וכל שני וחמישי יש לו איזו זקנה חדשה מקופלת כזו שצבעה לבלונד קש כזה שהוא חושב שהוא הולך לבנות איתה בית וסוף מגלה שהיא רק רוצה לקחת לו את הבית, אני לא דוד אורי!
חוץ מזה מה זה להתפשר, על מה אני אתפשר? על הקו שלי על סגנון החיים שאני רוצה לחיות?
אף אחד לא יכתוב לי את החיים שלי, נכון יש דברים שצריך להתפשר עליהם כי אין מושלם, ואת האמת עדיין לא מצאתי על מה אני אמור להתפשר, אבל אין ספק שצריך להתפשר... אני תמיד אומר את זה ליד אנשים שחופרים לי, למה זה נשמע אמין כזה "אני יודע שצריך להתפשר ואין מושלם" זה מרגיע אותם כזה שאני מבין את זה, בפועל אני כמעט ולא מתפשר על כלום ועושה מה שבא לי.
למה, הם התפשרו? הם לא התפשרו. וגם מה שהם התפשרו עליהם הם באים לבכות לי עד היום.. אז שבו בשקט!
רגעעע אני במתח, אז המשכתם להיות בקשר או חתכת מיד