פגישת מה הלו"ז

אז לא לא הלך עם הבת של אבו זקן, ניסנו עוד פגישה אחד ולא הצלחתי להתחבר, לפעמים בפגישות אני כבר בפגישה ראשונה אני יודע שזה לא זה אבל אני מנסה בכל זאת וזה תמיד יוצא עקום כזה? כמו לדפוק מסמר בקיר בטון, אתה מרגיש שזה מתעקם אבל ממשיך לדפוק.. הריי זה ברור שאחריי 2 פגישות לא תמשיך אז למה להמשיך?

לא יודע אולי התחושה הזו של הבררנות שאולי כן יקרה משהו טוב בפגישה שניה שלישית ולא לפסול ישר?

אחריי שהתחילה ההפוגה של הקורונה חזרו כל השדכניות כמו פטריות אחריי הגשם עם כל מיני הצעות מוזרות כאלה הפעם, מקומות רחוקים יוקנעם, חצור הגלילית, אפילו בדמיון שלי אני לא מסוגלת לחשוב שאני עובר לשם, אני אשתי 2 ילדים ועז ננסית על איזה גבעה שמשקיפה לג'ילבון?

לפעמים אני חושב עם עצמי שאולי קיבעתי את עצמי מחשבתית? אולי בניתי לעצמי שבלונה כזו ארורה שכל אחת שלא נכנסת לשם אני מתקדם לבאה בתור? אבל חצור הגלילית?

התקשרה אליי שדכנית שתמיד יש לה הצעות טובות, מוזרה כזו מוזרה מדברת מהר עם מבטא צרפתי כזה, מילה אחת אתה לא מבין ממה שהיא אומרת וכשאתה אומר שלא הבנת היא מתעצבנת עלייך כאילו אתה זה המפגר שלא הבין!

היא גם מבטא מילים כאלה שהיא למדה באולפן שספק אם אבשלום קור משתמש בהם היום, ברקע בטלפון תמיד יש מלא ילדים צורחים או שהיא גננת או שהיא מביאה ילדים בשלישיות והיא גם נחושה כזו יש לה מחברת עוברת איתך אחת אחת, היא רוצה רק 1000 שקל והיא אמרה שהיא תתרום את זה, את האמת כל העניין עם הכסף הזה לא ממש מזיז לי, שדכנית בודקת חוקרת מתאמצת ובוא נגיד שהיא גם לא מתאמצת, אבל אולי היא תביא לך את אשתך? יעלה מה שיעלה...

הקטע שלפעמים יש לה בריחות שגם לא קשורות לשידוכים וזה לא נעים כזה, אני מנסה להיות נחמד כזה וישיר אבל זה בורח לה, כל מיני בעלה והילדים, וכל פעם סיפור אחד ואז מיד היא חוזרת לשידוכים, מה אני אגיד לה שלא מתאים הדיבורים האלה? לא יודע

רק אתמול חזרתי מפגישה שהיא שידכה לי, בחורה דווקא מאוד טובה, ונאה מאוד, וזה הכי מפחיד אותי הנאה מאוד הזה למה כשאתה נפגש עם בחורה יפה השיקול דעת שלך ברצפה, הכל מתגמד, אתה מתחיל גם לתרץ לעצמך תירוצים, אבל איכותיים כאלה לא של הבזול

היא שחצנית – "היא בעלת ביטחון עצמי..."

היא לא הולכת בצניעות – "היא אוהבת להתלבש מודרני.."

היא מרכלת על כל העולם – "היא שמה לב לפרטים הקטנים.."

היא לא מפסיקה לדבר על עצמה - "זה חשוב שאדם מודע לעצמו..."

כל הפגישה אני מרגיש שהיא אשכרה מנסה לשנות אותי, בלבוש בסגנון, היא גם מתלהבת כזו למדה מילה חדשה "מה הלו"ז?" כל דבר "מה הלו"ז" "מה הלו"ז" יאלה את והלו"ז שלך!

כל המתלהבים האלה שלומדים איזה מילה חדשה כל היום קודחים לך עליה, היה לי חבר למד מילה "יא פקק" כל דבר "יא פקק" "יא פקק" כמו סתומים כאלה!

אבל מילא זה היה רק "מה הלו"ז" אבל כל הפגישה אני מרגיש שהיא מתנשאת כזו, נו אז את לומדת שנה שניה הנדסת תוכנה ו? לא אבל היא חייבת לשאול אותך אם אתה מכיר את המושג HTML ואז תגיד לה שלא ואז היא תסביר לך מה זה ושזה שפת תכנות וכל אחד חייב לדעת את זה וזה דברים בסיסי היום, ולכי חפשי את החברים שלך...

מתאמנת כזו מבינה בבריאות דופקת לך משפטים של "אני לא מאמינה גם אתה אוכל פחימימות?"

כן אני אוכל פחמימות, בפיתה עם לחם וצ'פס!

והקטע זה שהיא מודעת לזה שהיא יפה, אז יש לה גם את הזזת שיער הזה הצידה, כמו של איזה פרזנטורית של שוורצקופ, דופקת לך כל מיני מבטים מסתורים כאלה של "אני עושה פרצוף של בחורה יפה אל תפריע לי" אתה דומה לסמור מה פרצוף של בחורה יפה? יענו מדגישה לך את השפתיים ומקטינה את האף, והקטע שלא יורדת לה הדמות הזו, טוב תשחררי את התווי פנים שלא יהיה לך שיתוק ייתפס לך העין, כאילו מה השלב הבא תוציאי לי פה את האפליקציה של הנמשים?

ואז צלצל לה הטלפון באמצע והיא כזה "אוי סורי סורי זה חברה שלי מהפרויקט ג'אווה שלנו" והיא פשוט עונה לך בפרצוף! כמו איזה נאכסה מדברת איתה כאילו היא בונה עכשיו מעבורת חלל, "תראי הסקריפט של הHTML לא נכנס לקוד של השורת חיפוש" ואני מסתכל עליה ובא לי לקחת את הנס קפה ושפוך לה אותו על ההחלקה לאט לאט ולראות את הפרצוף שלה משתנה, מה אני פה צפרדע? מילא זאת הייתה אמא שלך אבא שלך, אבל חברה שלך מ"הפרויקט ג'אווה"? ואני כמו מטומטם אני יושב ובים לבין היא עושה לי פרצופים כאלה של "סורי" של "העסוקה המתנצלת"

באיזה שהוא שלב כבר לא יכולתי יותר אמרתי תמות נפשי עם פלשתים

"תגידי את לא חושבת שזה חוצפה לענות לשיחה כזו באמצע פגישה?"

פתאום מפרצוף של אנה ואלזה יצא לה פרצוף של עוגיפלצת

"סליחההההה" (ארוך כזה של רכזת שכבה י"ב)

"מה סליחה אני יושב פה איתך בפגישה ראשונה ואת מנהלת שיחה על החברה שלך איזה איזה פרויקט, אני רק שואל אם זה נראה לך נורמלי"

היא מסתכלת עליי בלי חשומה בלי טיפת בושה ואומרת לי "כן" ושותקת, "כן" ברור כזה החלטתי בלי ספיקות בכלל. ואני בהלם מה זה כן?

"את רצינית עכשיו?"

פתאום היא נכנסת לי למצב של הגנה עצמית + התקפה אוירית + 2 מטר מרחק בהתאם לנהלים "זה פרויקט מאוד חשוב והיא לא תמיד זמינה אז מה הבעיה?"

"אין בעיה, כמה זמן עבר?"

"ממתי?"

"מהפגישה שלנו, אוו אני רואה כבר 40 דקות, טוב צריך לסיים"

"מה בגלל השיחה?"

"לא"

"מה לא?"

"לא, פשוט לא"

"טוב מה שאתה רוצה" ואז היא קמה לי בפרצוף ערסי כזה כועס של נערה מתבגרת שחבר שלה נפרד ממנה

אני מסיים את הפגישה ובדרך לבית אני מרגיש מה זה רע שיצאתי עליה, מצד שני מה אני אשם? זה פשוט חוצפה, מה אני אויר? לנהל שיחה על פרויקט באמצע פגישה? אולי היא בכלל אל רצתה אותי, אז עשה לי תרגיל 669?

למה תמיד כשאנשים יוצאים לא בסדר אני מרגיש שאני זה שיצאתי לא בסדר? כאילו יש סוג כזה של אנשים שיגרמו לך להרגיש רע על משהו שהם עשו? מצפון כזה?

אני מגיע לבית ובחוץ יש תפילת ערבית אני מצטרף לעוד 10 אנשים שנמצאים במרחק של 4 ק"מ אחד מהשני, ככה זה השכונה שלנו צולים כאלה אוהבים להגזים.

אני מסיים להתפלל, וקולט ששכחתי לברך אתמול מה שאומר שהלכה לי הספירה ותמיד זה מרגיש לי כמו איזה פספוס של החיים? כאילו בתקופה הזו אין יתר גרוע מלפספס ספירת העומר? שכחת מלשון הרע, בן אדם לחברו, כלום בתקופה הזו היראת שמים שלך נמדדת אם לא פספסת ספירת העומר, כאילו בימים האחרונים אתה מרגיש סוג של איזה תנא? מתנשא כזה "אני ספרתי הכל, כן כן אין צורך שליח ציבור יקר אני כבר ספרתי, אני עצמאי.."

האבסורד זה השיחה מהשדכנית שחזרה אליי, ומה אמרה לי? שבעלה כל היום מחוץ לבית, כאילו מה אני אמור לעשות עם המידע הזה? מה אני ורדה רזיאל? מה אני יוסי סיאס? מה את רוצה שאני אלך לחפש אותו? ואז אחריי כל התסכולים שלה, היא אומרת לי שהבחורה רוצה להמשיך, ואני בהלם! מה להמשיך? אחריי כל הסיפורים שם, היא רוצה להמשיך?

מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות...?