זה היה לפני כמה שבועות, שכנה שלי הביאה לי טלפון של איזה מישהי שעובדת איתה גמרה עליה את ההלל.
טוב אמרתי נעשה שיחה לראות מי מו מה, למה נמאס לי לשרוף את הזמן שלי על הכלום, בשיחה אתה יכול לראות אם יש מינימום על מה לגהץ חולצה או להשאר עם הטרניג של המקס סטוק.
אני מתקשר אליה והיא לא עונה, היא חוזרת אליי אני לא עונה, שוב אני חוזר אליה היא בממתינה, היא חוזרת אליי אני בכולל, משהו מפגר כזה.
אחריי כמה שעות אני מתקשר אליה שוב, והיא עונה, אמרתי חיר אנשאללה למי הגעתי?...
אני שומע את הקול שלה וזה הזכיר לי את הקול של אחות של אבא שלי ג'אנט יש לה קול של פאקט מלבורו אדום אחריי צינטור, משהו כבד קול באססס כזה, מאלה שלא יכולים ללחוש, כמו עורב חנוק כזה...
עכשיו אני ציפתי לאיזה קול נשי, נסיכותי כזה, ואז אני שומע ת"הלו" המבהיל הזה ואני מנסה לראות אם לא טעיתי במספר... "דקלה?"
"כן... מי זה?" (משחקת אותה לא יודעת שאני יודע שהיא יודעת)
"אליאב של רינת"
"איזו רינה?" (בואי תשחקי אותה עוד קצת מפגרת כאילו אתם לא עובדות ביחד צהרון ליד צהרון)
"רינת הגננת"
"אההה אוקיי עכשיו נפל לי האיסמון" (איזה משחק יא אלה, את עושה גם הופעות?)
"כן ניסיתי לתפוס אותך כמה ימים זה היה חתול ועכבר כזה"
"כן, זהו וחזרתי אלייך גם"
"כן לא נורא, אז מה איתך?"
"יופי יופי" (מה יופי יופי? שאלתי מה איתך? מה קשור יופי יופי? גם יצא לה יופי יופי כמו של ג'אנט)
"אז... מה ספרי קצת על עצמך" (מה אני יעשה לא סובל להגיד את זה אבל היא קרטון לא זורמת בשיחה)
"אזזז..... (נתקעה לי, טוב תמשיכי!)
"אז?"
"אוי סליחה לא הייתי איתך" (דופקת שיעול של דלקת גרון עם ניקוטין)
היא מתחילה לספר לי על עצמה סגנון יבש כזה מהגיהנום הפרטים יותר יבשים מ"הספר על עצמך" באתרי הכרויות, לא יודע למה היא גם נשמעת לי עסוקה זורקת לי משפט ונעלמת, אממה? בסוף גיליתי שהיא באמצע לק ג'ל עכשיו איך ידעתי את זה? כי שמעתי את המקדחה הארורה הזו ברקע שעושה תשיוף הזה בציפורן, הרגשתי כאילו אני באתר בניה, ועוד מה מסתבר? שאני על רמקול!!!
"לא הבנתי אני על רמקול?"
"כן לא אבל זה בסדר היא לא מכירה אותך" (אה, עכשיו אני רגוע... מה אכפת לי שהיא לא מכירה אותי, למה אני על רמקול!!)
"טוב תחזרי אליי כשתוכלי"
"לא זה בסדר עכשיו אני יכולה"
"אבל אני לא רוצה להיות על רמקול"
"איזה כבד" (עם מבטא של כפרע)
אני מנתק את השיחה ומתקשר לשכנה שלי:
"תגידי לי מי זו הג'ורג'ט הזו ששלחת לי?"
"מי דקלה?"
"כן!!"
"איזה נשמה, איזה ילדה, איזה טובה, איזה אשה, איזה מתחשבת, איזה אצילית, איזה מצחיקה...אתה איתי?"
"כן מחכה שתסיימי את ה"איזה" שלך"
"למה מה קרה ?"
"לא יודע היא נשמעת לי בת 50 עם בלונד צבוע ופרלמנט בתיק דיור המזויף שלה"
"לאאא איזה, מה בגלל הקול שלה? יווו חחח איזה מצחיק, היא באמת אחלה אני אומרת לך היא אולי נשמעת קצת ערסית אבל בכלל לא, אבא שלה גבאי בבית כנסת של אהבת ישראל"
"אבא שלה זה מוטי, מרדכי?
"כן אתה מכיר?"
"כן הוא....."
"הוא מה?"
"אני חייב לו 150 שקל על העליה בשבת.."
"הוא אחלה בן אדם לא?"
"הוא... סבבה, טוב נראה אני ידבר איתך"
"אל תיהיה בררן תנסו" (יאלה סתמי כבר עם הבררן הזה, כאילו אני לא יכול לבחור את אשתי, כל דבר בררן, בררן!!)
בערב אני מקבל ממנה שיחה ואנחנו קובעים להיפגש, את האמת שזו הייתה שיחה יותר נחמדה רק שגם שם הייתי עם רמקול ברכב, אבל היא אמרה שהיא לבד, לא שאכפת לי שמישהו ישמע אותי אבל זה לא מרגיש לי בנוח, גם ככה לא שומעים אותה טובה, אבל אמרתי יאלה נפגש איתה...
מוצאי שבת אני מתארגן כזה בלי חשק, למה? כי לא היה לי חשק אסור לי? תמיד חייב להיות לי חשק להיפגש? אבל לאאאא מישהו חייב לזרוק לך בבית "יאלה תהנה מקסימום תפגוש בן אדם חדש"
לא הבנתי מה אני איש מערות? לא ראיתי אף פעם בני אדם? מה אני ארכיאולוג של בני אדם? אני יוצא לגלות אנשים חדשים זה מה שיש לי לעשות?
אני עולה לרכב שם וויז לאלעד כל הדרך אני שומע שיחות מוסר וכל העסק נהיה לי מה זה כבד, גם השיחות מוסר גם הקול פרלמנט הזה שלה, וגם לא יודע אולי אני אגיע לשם וגם שם היא תדבר איתי על רמקול?
אני מגיע למקום אני פתאום קולט אותה, ואני בהלם כאילו מה הקשר שלה לקול ששמעתי, זה לא הגיוני, היא רזה כזו עדינה, אולי זה דיבוק?אולי היא שד? אולי זו לא היא?
אני יורד מהרכב ווואלה זו היא..
היא מדברת וזה לא מתחבר לי עם המראה שלה, אנחנו עושים סיבוב ואני לא מצליח להתרכז אני מנסה לחבר את הכתוביות לסרט וזה לא הולך לי, זה כמו לראות סרט אימה עם כתוביות של מדגסקר, לא קשור...
היא מספרת לי שהיא בת 28 והיא עובדת עם ילדים והם מאוד אוהבים אותה, והיא כבר 4 שנים נפגשת עם יצורים ורוב הפעמים הצעות נחתכות בטלפון, ואני הכי מבין למה, הקול שלה מעורר איזה אנטיגוניזם חברתי, עכשיו אני מת להגיד לה את זה בתור עצה, אל תדברי בטלפון... אבל מה איך אני אמר לה דבר כזה?
אנחנו נכנסים שם לאיזה קיוסק וקונים שתיה, והמוכר שואל אם אנחנו רוצים עוד משהו? ואני בראש שלי אומר בדוק היא אומר לו עכשיו "תביא לי מלבורו לייט קצר" לא יודע זה פשוט התאים כזה.
אנחנו מסתובבים שם ואני שם לב שמסתכלים עלינו לא יודע אולי מכירים אותה או משהו, בסוף מצאנו איזה פינה שקטה כזו, וגיליתי שהיא עדינה עם קול של לא עדינה, והיא אחלה והיא בסדר, ואפילו הלק ג'ל שהיא עשתה ממש עדין כזה לא צועק, ואני בראש דמינתי שאני הולך לראות לה על הציפורניים איזה בנית מניפה עם אבנים של מע"צ על האגודל...
היא מתחילה לספר לי על עצמה ושבגן תמיד הילדים מקשיבים לה ואני בא להגיד לה אם קול כזה איך אםשר שלא להקשיב ואני עוד לא שמעתי אותך צועקת...
מצד אחד היא ממש עדינה במראה, גם בהליכה שלה, בהכל, אבל הדיבור זה משהו, כל איזה כמה דקות יוצא לה שיעול והיא צוחקת על זה כאילו שאני לא יחשוב שיש לה קורונה אבל אני לא נלחץ מהקורונה כמו שאני נלחץ מהסאונד של זה, עכשיו אני אומר לעצמי אליאב אולי תפסיק להתקע על הקול שלה? זה שולי באמת נו כמה אפשר להתפס לקטנות האלה?
מצאתי את עצמי כל הפגישה מנסה להתעלם, כמו שאומרים שחאריי החתונה הכל מתגמד וכבר לא שמים לב לשום דבר שהפריע לך לפני זה, ואז חשבתי לעצמי מה אם היא תיהיה יום אחד צרודה? מה יכול להיות יותר גרוע מזה?
הלב שלי רוצה להתקדם כי באמת יש לה נתונים טובים אבל המוח הקטנוני שלא לא מצליח, כאילו אתה נלחם בעצמך. אחריי כמה דקות אמא שלה מתקשרת אליה היא מבקשת סליחה ועונה לה, וגם אותה היא שמה על רמקול, עכשיו לא נעים זו אמא שלה לך תדע מה היא תגיד כאילוא יזה אומץ לענות על רמקול כשאני עונה בפגישה אני מוריד את שמע עד הפס אחרון בלי שהיא תשים לב ככה עם הזרת בשושו...
ההמשך יבוא..
וואו, מנוסח ממש טוב ונוגע. שיהיה בהצלחה ובשמחה!!