שידוך של פחלוצה

המשודך המתוסבך

המשודכת:

שם: ג. (שם בדוי) כי אם לא הייתי אומר שם בדוי בטוח הייתם יודעים מי זו. גיל: 25 (בלי חרטוטים בדקתי) מקצוע: היי טק (אני להיט אני מה אתם חושבים? בסוף אני יגלה שהיא מוציאה מספרים אלקטרונים לזקנים בביטוח לאומי) איך הכרתי אותה: אח של אבא שלה נוחר לידי בבית כנסת של גיסי מראה: מאלה שעושות פרצוף ברווז בתמונות עם 10 פילטרים וסמיילי. רמת התענינות שלי בה?: 9 (עד שירדו הפילטרים בתמונה ואני ימצא מולי את שומר של הויקטורי)

מתארגן לפגישה של היום, כולי מנסה להציל חולצות מהסופה שגמרה לי על כל החולצות הלבנות בליווי של צעדי חתולה ארורה כן אותה אחת שעושה לי קולות מתחת לחלון באמצע הלילה וגורמת לי לדפוק על החלון כמו איזה פרא אדם ואז אחותי צועקת לי "צא אליה" ואני אומר לה צאי את בסוף השכן מקומה ראשונה זורק עליה תפוחי אדמה ולמחרת שם לו אותם מבעד לדלת למחרת בקיצור חיים בהרמוניה.

אני מגהץ את החולצה היחידה שרק בשבילה הפעלתי מייבש כביסה וזה אחרי תדריך + מרמור של אבא שלי שמסביר לי מה הצריכת חשמל של מייבש לחולצה אחת וזה לא כלכלי ובגלל זה אנחנו מקבלים 2000 שקל בחודש, ובגלל זה הוא לא קונה מדיח חדש, ובגלל זה אמא שוטפת הרבה יותר כלים, ובגלל זה הם קונים חד פעמי בקיצור אני אחראי למלחמת העולם הראשונה ויש מצב גם לשניה.

אני מפעיל את המגהץ על קיטור ואז הוא דופק לי וואחד התעטשות של איזה חולה שחפת ומוריד לי שליכטה של אבנית חומה על החולצה ואני בהלם זו החולצה היחידה שיש לי ובשבילה הפעלתי מייבש + אכילת ראש של אבא שלי על צריכת החשמל של מייבש, פתאום ברח לי הצד המרוקאי זה שמתעצבן על דברים דוממים שנמצאים אך ורק בשליטתך ואתה זה שגרמת לזה.. ואז לקינוח אחותי הגדולה באה לי ביציאה שאם הייתי מגהץ את החולצות שלי בעצמי זה לא היה קורה וזה עשה לי כלכך טוב האמירה הזו כאילו יש פה אצלנו בבית קטע של "וידוא הריגה" מה זה אומר? שאם רע לך בחיים נפל עלייך מדיח כלים, אבד לך 300 שקל בא לך למות, אז תמיד יהיה את האחד הגאון הזה שעושה לך וידוא הריגה ויגרום לך להרגיש שבא לך למות.

אני שם סוודר על החולצה המוכתמת כמקובלני מבית אבא, מעיל ומגבעת אני מסתכל על עצמי בלובי שהפך אצלנו כבר מזמן ללוח ציור, ואני אשכרה מבסוט מעצמי, רק הבעיה במראה אצלנו שאם אתה מתקרב יותר מידי אתה מגלה את כל המגרעות שיש לך בפנים חצ'קונים, שערות, נקבוביות, שיני בינה, אבנים בכליות, מראה מנחוסה!

בדרך לירושלים עצרתי טרמפ ל2 מזרוחניקים מגניבים שקבעו איתי לעלות להר הבית שבוע הבא ושמה אני ימצא את השידוך שלי, או שיפסלו לי שם את הפנים עם כמה סלעים וככה אני לא אברור יותר - אחד מהשניים. הורדתי אותם בירושלים אחד מהם שכח את התפילין שלו עכשיו אני נעול איתו לנצח.

אני מגיע לבית קפה קצת באיחור למה אני פשוט חייב להגיע באיחור לראות אותה מחכה שם אני לא בנוי להמתין בכניסה זה גומר אותי נפשית.

ואז אני רואה אותה בכניסה עם מעיל שחור ארוך מה זה גבוהה? אמרו לי גבוהה לא אמרו כמה, אמרו בערך 1.73, וזה אולי בצל. או שהיא על הברכיים.

אני מסתכל עליה מצד לא יודע באיזה גישה לבוא לה, היא באה עם עקבים ומעיל שחור כמו איזה פראק, ואני אומר לעצמי אין מה לעשות - אני מזדקף כזה לגנוב עוד איזה 2 ס"מ שאולי אני יגיע לה לסנטר לעשות לה דיגי דיגי..

- שואל אותה : היי את ג.?

- כן (מתנשא כזה, גם גבוה גם מתנשא? איפה נגיע?)

- שניכנס?

- איך שבא לך (את האמת אפשר לעמוד פה לבדוק את מדד הגשמים בירושלים אולי נגלה שיש פער בתחזית ונגיש תביעה יצוגית?)

אנחנו נכנסים לבית קפה בירושלים ב "סנטר 1" אנחנו מתהלכים שמה ואני מנסה להוציא ממנה איזה חיוך משהו, והיא בשלה צועדת לי כמו איזה חיילת בצבא הרוסי עם המעיל השחור ושלה והעקבים שדופקים לי את הראש כמו איזה סוס טאק טאק טאק מתנשא כזה של "הנה אני באה פתחו לי ת'שטיח האדום" זהו היא כבר באה לי ברע, ואז אני אומר לעצמי אל תשלול יכול להיות שהיא במתח או שאני במתח או שהכבלים מעלינו במתח שהיא לא תוריד אותם, יכול להיות....

אנחנו מתיישבים בבית קפה ומסתבר שגם בישיבה היא יותר גבוהה ממני, אני אשכרה יכול לראות לה את השערות באף.

המלצרית שואלת מה אנחנו רוצים להזמין? והיא במבט כזה מתנשא "אני רוצה מקיאטו" אני מסתכל עליה במבט כזה של "מי זה מקיאטו, ולמה את מכירה אותו?" ואז אני מזמין שוקו למה בא לי שוקו, ואז היא דופקת לי יציאה כזו של "שוקו?" ואני מנסה להבין אם קיללתי מישהו, הזמנתי ביקון?" אני מתסכל עליה בבטחון כזה של הילד מהשקולית "כן שוקו! מה הבעיה שלךךך" היא מסתכלת עלי "לא כלום, פשוט זה משקה של ילדים" אני מסתכל עליה במבט כזה של "אני מוכן להישבע לך שהמשקה הזה יותר בוגר ממני" והיא כזה בפרצוף "טוב מה שבא לך" ברור שמה שבא לי! את הזמנת את המאקיטו המתנשא הזה חבר ילדות של העקבים והמעיל שלך!

אנחנו מתחילים לתחקר את את השני, אגב השוקו שלי הגיע עם שברי מקופלת וסירופ שוקולד משהו לפנים, בזמן שהיא החזירה את המקיאטו שלה 3 פעמים כי הוא לא היה טעים, פחחחח מקיאטו אה יא פחלוצה. (פחלוצה = שם תואר למישהי מתנשאת אחותי הביאה אותה אין לי מושג מאיפה)

לאט לאט נמאס לי מהשיחה איתה אני מרגיש כמו בתחקיר בטחוני לתעשיה אוירית, היא כבדה כזו וכל דבר היא מנסה להבין לעומק עד לרמת הפרט ואני זורם כזה "בית של קדושה", "צניעות" את יודעת כמה תמונות של הרב עובדיה כזה על הקיר, בית פשוט אני לא בנוי לכל התחקירים האלה כמה אבא שלי מרוויח ואם זה נטו או ברוטו, ולמה אין לי בית משלי, ולמה אין לי פראק, כאילו נשמה מבחינתי לבוא היום עם טרניג של פומה וכובע צמר!

אחריי איזה 20 דקות של חקירה נוקבת אני קולט בזווית של העין מישהי שנפגשתי איתה בפעם הראשונה שנפגשתי בחיים שלי - "ירדן". הייתי כזה חמוד לא משופשף פחות בררן פחות דפוק יותר אנושי.

אז למה לא המשכתי? היא הייתה מלאה, בסדר לא משהו קיצוני אבל הייתי בטוח שאני להיט ובפגישה הבאה אני מתחתן כאילו מחכות לי בחוץ ים של בחורות, וזה לא ממש הלך התוכנית הזו ועד היום אני באותו מקום רק עם מקלדת שונה.

פתאום אני מסתכל בזווית של העין אני קולט את ירדן בפגישה עם איזה יחמור שלא מפסיק לדבר ויש לו קצף לבן כזה בפינה של הפה מרוב שהוא חופר והיא חמודה כזו מאזינה לו, והיא רזה יפה וצנועה ואני אדיוט.

ואז אני מבקש סליחה מהפחלוצה שמולי אוזר אומץ קם מהכסא מסתכל עליה ואומר לה "ירדן מה את עושה פה זוכרת אותי זה אני! אינעל העולם איזה עולם קטן את קולטת?! היא מסתכל עליי מחייכת ואומרת לי אני כבר שנים אחרייך עוקבת אחריי כל פגישה" טוב לא באמת עשיתי את זה, אבל כן רציתי, מה איפה אני יצא אותה עכשיו מי זוכר מי שידך לי אותה בכלל?

ואז כל הפגישה האוזן שלי בפגישה שלהם ואני גם מדבר עם פחלוצה ביחד המוח שלי התפצל לשניים עד עכשיו אני מרכיב אותו. בקיצור ירדן ממשיכה לפגישה שניה עם היחמור עם הקצף בפה, איך אני יודע? מצאתי מי שידך לי אותה...

ומה בקשר לפחלוצה? לא רצתה להמשיך, וזה כי אני לא מוכן לעבור ליוקנעם,לא כי אין לי ממש מה לעשות בחיים לעבור לעיר שגם הוויז לא מכיר, כי יש לה שם עבודה טובה, ומה אני צפרדע?