אני זוכר בפגישות הראשונות שלי הייתי בטוח שמגיע לי קצת פחות מושלם, וזה כי אני מושלם, אז פסדר אפשר קצת להתפשר...
לכל פגישה הייתי מגיע על תקן שמאי רכב, בודק איפה יש שריטות מכות, ספר טיפולים, היעדר תאונות, מתהלך שם בפגישה כמו איזה קאיה ספורטא'ג 2020 עם מגנזיום כשבמציאות אני בלחץ פיאט פונטו 98' עם נזילה בראש מנוע.
עם השנים הבנתי שביני לבין שלמות מפריד 3500 ק"מ של טמטום, חוסר קורדינציה מוחית, חוסר טאקט, ורידי עצבים, עצלנות והיד עוד נטויה...
אפילו כשפגשתי מישהי מושלמת אמרתי לעצמי בואנה משהו פה מסריח לא יכול להיות שהיא כזו מושלמת...
ואז יום אחד גיליתי שאני לא מושלם, איזה קטע אה?!
כל החיים רדפתי אחריי השלמות העצמית הזו כל הזבל שמוכרים לך כל מיני טוני רובינסים למינהם, "אתה יכול" "זה שלך" "אתה הכוח" "אתה המוח"
"דמיון יוצר מציאות זו המהות ואין שום טעות סבתא שלך לעולם לא תמות"
רק ברגע שהבנתי שהחסרונות שלי הם השלמות שלי, הבנתי שבואנה אני חתיכת מושלם!!
ועל זה נאמר: "בורא נפשות רבות וחסרונן"
החוכמה בזוגיות היא לבדוק שהדפקות של שני הצדדים מצליחות להסתדר אחד עם השני, בלי להשאיר סימנים כמובן ;-)
Comments