קפדות בשידוכים

תמיד בתקופה הזו שאתה נואש למצוא זיווג יש את ה"תסביך קפדות" הזה שאתה אוכל פתאום שאולי העלבת מישהו בכיתה ג', ותמיד איכשהו אתה מוצא לשתף את זה עם איזה חבר מלחיץ כזה ששולף לך איזה סיפור של איזה גיבן מנוטרדאם שגר לבד בבני ברק ומצאו את הגופה שלו בגיל 70 כי לא התחתן מעולם כי הרב אבולללה אמר לו שמישהי מקפידה עליו, והוא לא מצא אותה לעולם ואללה יסטר שלא נדע והוא שולף לך ציטוטים וגמרות ופתאום עולה לו עוד איזה סיפור של גריזלדה שנשארה לבד, גומר עלייך מכל הכיוונים...

ואז אתה נלחץ כזה ומתחיל לעשות היפנוזה לגיל 16 ופתאום אתה קולט בואנה יש מצב שיש איזה דוד שאכל ממך מרור, רק מהמחשבה להתקשר אליו כמו איזה חמצוץ מתנצל כזה אתה מקבל חלישות הדעת, ואז אתה מתחיל לחרטט את עצמך "זה היה רק הגנה עצמית" "הוא בכלל לא נעלב הוא לקח את זה בצחוק" "אז מה אם 60 ילדים צחקו עליו הוא אוהב את זה" "הוא בכלל אוטיסט אין לו דעת"

אולי הוא מת? גר בהינדים? הוא בטוח סלח לי הוא סלחן כזה מטבעו...

בתמונה: שלווה