רב בריח

אתה מגיע לפגישה והכל טוב, סבבה כזה, נחמד, חביב, כאילו אין משהו רע, התאמה בסיסית ככה אומרים, ואז יושבים מדברים ונראה שיש נושאים משותפים ושיח נחמד, ואתה ממשיך לפגישה שניה כי אין על מה לפסול והיא בסדר, לא עף, אומרים שאסור לעוף, אז אתה דוהה כזה, ואנחנו מדברים וזה נחמד, זה בסדר,  מרגיש כמו מנת בריאות כזו, לא מלוח לא מתוק לא חמוץ, בסדר כזה, אין על מה לפסול אז למה לפסול?

ובדרך מהפגישה אתה מתלבט, אין לך ממש על מה אבל העיקר שאתה מתלבט, בשביל לא להמשיך צריך לחשוב הרבה, אולי זה סתם יצר הרע, בטוח אה? ככה אומרים.

אז אתה מתייעץ, ומדבר ומשתף, ואומרים לך חבל אם אין על מה לפסול, שים חסרונות מול יתרונות, ואחריי 10 דקות השורות של החסרונות נשארות ריקות...

יש יתרונות, ברור שיש, אבל אוניברסלים כאלה של כולם...

בפגישה שלישית אתה מחפש מה לא מתאים הזה, ואז אתה מוצא משהו וקורא לזה כימיה, על כימיה אין וויכוחים,זה מעיף ממך את כל החכמים, אלה שאת הלב שלהם הספרים מנהלים.

שזה יבוא אני אדע, אני בטוח, אולי אני מדומיין, אולי אני בררן, אולי אני סתם עקשן, ואז מה אם כולם לוחצים אותי להיות חתן...

זה החיים שלי אכן, ואני לא מחפש מישהו שאחריי החתונה יתקן, אני אבחר בסוף עם מי להזדקן! אפילו ציפורים בוחרים עם מי לבנות את הקן...