שוב רווק בפסח

משפטי מוטיבציה לפסח: "אתה גם ככה רווק מה יש לך לעשות?"

"את האמת כלום, לשם זה נועדתי, זה היעוד שלי, אז אני פשוט אשב פה עם אקונומיקה וסקואץ ואחכה לפקודות"

זה כאילו אנחנו הרווקים הסודנים של פסח, לפעמים בא לי להתחתח רק בגלל זה, הזלזול הזה בזמן שלנו כאילו רק הנשואים עסוקים, כשבעצם יש לנו ים על הראש, כל פעם לחייג לשדכנית אחרת לענות לשדכנית אחרת, לברר על הצעות, לתחקר חברות שלה, להכין חברים שלך לבירורים, לחשוב על מקום פגישה, להיפגש, לחשוב על להיפגש, לחשוב למה אני לא נפגש, לחשוב את מי הורדת, למה הורדת, אולי לא היית צריך להוריד, לספוג עוד מזל טוב של חבר שסגר ווארט, להיות עוד שפן נסיונות של סגולה לזיווג..

וכל זה מה? לא נחשב? רק להחליף טיטולים לעשות קניות ולשאוב מסילות נחשב?

איפה שהוא בא לי להתחתן רק בשביל להעלם מהנוף הרווקי, שפשוט יעזבו אותי בשקט, להיות חלק מעדר הנשואים, כן שיחשבו שגם אני עסוק!

שנה שעברה בפסח כמעט סגרתי ווארט, זה גם התחבר לי עם "בניסן נגאלנו..." בסוף יצא לי "בניסן נגעלנו" איזה התנהגות..

איך הורים מסוגלים לדפוק חתונה בגלל 150 אלף שקל, מה הכל כסף? מילא היו קוראים את הפוסטים שלי הייתי מבין... אבל בגלל 150 אלף??