שידוך עם אב הבחורה

אתמול בערב, שעה לפניי הפגישה עם האבא, אחותי התחילה להוריד לי את החשק בבית, "מה אתה פראייר" "עוד בלי לראות את הבחורה" אצלנו בבית זה תמיד וידוא הריגה, גם ככה אני מרגיש כמו איזה קרמבו של ממבו מה את מבאסת אותי עכשיו.. כל הנסיעה הזו והישיבה שמה איתו, ולך תדע איך היא נראית בכלל... אבל הלכתי באמונה תמימה, (אמונה תמימה = שם יפה לזה שאני נכנע לעקרונות שלי) אני יוצא לשם, מגיע לאיזה שכונה דוסית טיפוסית בחוץ 300 עגלות, הכל אפוף כזה כמו איזה שכונת בלולו, נראה כמו מיני "נייטמר", אני נכנס למעלית שנראית כמו מעבורת אני לוחץ על קומה שלישית ממתין וכלום לא קורה, ואז בום נכבה האור חיר אנשאלה, בהתחלה שיחקתי אותה קול כזה ששולט בעניינים, אבל כשגיליתי שאין פעמון חרום התחלתי להיות קצת ילדה, אני לוחץ על כל הלחצנים ולא קורה כלום, אני עוצר נושם, טוב איך אני קורא

למישהו עכשיו? אני מתחיל כזה בעדין "סליחה" "סליחה נתקעתי במעלית" אני מצליח להשיג פס אחד של קליטה ומחייג לאבא שלה בנימה כזו של "כן שלום המעלית לא עובדת" והוא כזה באדישות " כן יש איתה הרבה בעיות אז תעלה במדרגות, מה הבעיה?" ואני כזה "שאני תקוע בפנים" פתאום הוא נדלק "אתה תקוע במעלייייתתת!?!" ששש כן אל תצעק יא פדחן!! עוברת חצי דקה ואני שומע בחוץ רעשים בעיטות אגרופים והמעלית נפתחת, אני רואה מולי משפחה שלמה שמסתבר שאלה אחים שלה, אמא שלה, אבא שלה, והמזוזה שלה בחדר... אני נכנס לבית, ומתקדם איתו לחדר שנראה כמו חדר בריחה, שעוני חול, ספרים עתיקים, לחצנים מברגים, יש לו כסא מעץ כזה כבד נראה כמו כסא של נבוכדנצאר, תמונות של איזה 5 רבנים שכולם מסתכלים עליי, אני מרגיש כמו באיזה שימוע של מוסיוף... מגישים לי נס קפה ובצד עוגיות גלגלים כאלה של פפושדו, ואני כזה בחיאת העולם מה קשור עכשיו? לא מאכלים עם זה יונים במשך השנה? הוא מתחיל לשאול אותי שאלות שטחיות ואז נכנס איתי באיזה גמרא שאני אוחז ואשכרה מוציא לנו גמרות ואני בהלם בא לי להכניס לו תפפושדו הזה לתוך לאף מה אתה בוחן אותי עכשיו? הוא ישב איתי על כמעט חצי דף, משחק אותה "אתה זוכר מה תוספות כותב על זה?" אני מביא לו שם מהלך אש ולא רק זה שולף לו מהארון ספר עם חידוש על המהלך הזה, מרגיש לי גאווה כזו כמו איזה ילד ששלחו אותו להביא גירים מהחדר מורים. אנחנו מסיימים ואז משום מקום "טוב את האמת הרשמת אותי מאוד, תבין נועה היא הבכורה שלנו, והיא מאוד מאוד מוכשרת ומיוחדת" ואני בבטחון כזה כן כן ואני ראוי לה..." ואז הוא ממשיך "אז מהבחינה הזו אני רגוע, תראה כרגע יש לה משהו אם לא ילך אתה הראשון שאני פונה אליו לפני כולם" הוא מסיים ואני ממשיך לחייך אליו כמו אידיוט, וזה כי לא הבנתי אם הבנתי, "לא הבנתי היא לא פנויה כרגע?" והוא מסביר לי שכרגע היא בפגישות ואם לא ילך אני הראשון מכולם שהוא יפנה אליו והוא ממש התרשם. בין לבין הוא ממשיך לשאול אותי שאלות עם אני יהיה מעוניין לגור בירושלים, אני בהלם מסתכל עליו עם ריר כמו איזה אמסטף לא מאולף. אני מרגיש שם כמו איזה טילון פקאן מעוך במקררי עודפים באושר עד, ואז פתאום התחלתי להתחזק שאין דבר שלא מאיתו יתברך, והכל זה ניסיונות ואין דבר שלא ממנו ואין עוד מלבדו, התחזקתי ככה באמונה ובטחון ואז לקחתי את הפפושדו ודחפתי לו לתוך פנים ואמרתי לו מה אני נראה לך משחק? מה אני טאקי? מה אני קרה קופה? התעוררתי מהדמיון, קמתי, הרמתי את החבילת בזיון שקיבלתי ונסעתי לדרכי... בדרך אני שם שירים של ריבו, קצת גושן, נכנס לאוירה של עד מתי רשעין יעלוזו... גם אם הוא יתקשר אליי לומר לי שלא הלך לבת שלו פנויה להיפגש אני לא נפגש איתה, זה לא מיטה חולה זה שק שינה גוסס! ואז חיים החבר הלא שגרתי מתקשר אליי לבוא איתם לטיול טרקטורונים עם הרבה בוץ, את האמת במצב שאני נמצא זה טיול בבוץ בלי טרקטורונים, אבל אמרתי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. שעה אחריי אני עם חרמונית מלא בבוץ, צוחק על שאול האדיוט שהתעצל להוריד אויר בצמיגים ושקע, שכחתי מהאבא שלה, שכחתי מהמעלית התקועה, זהו זה מאחורי בדיוק כמו בסדרה של המלך בבר, הפיל השמן הזה, שלכל מקום חדש שהוא היה הולך הוא היה משאיר קוביות סוכר שיזכור את הדרך חזרה, ככה אני משאיר קוביות של חוויה ככה שגם הדרך חזרה תיהיה לי מתוקה...