היום האחרון ב7 ברכות, זה היום הכי כבד, זה פיצה של ה20 שקל, זה "קול ששון" של בוא נסיים כבר, זה קניות ביש חסד כי תכף סוגרים, זה בורקסי צרבת, זה לשכנע את הדוד הצולניק להגיד דברי תורה דברי תורה, זה לטחון שבחים שנטחנו כבר 6 ימים.

כולם עייפים על השולחן שבורים כאלה, החתן והכלה נראים כמו סיר חמין, חמודים כאלה מתלחששים בינהם: "להביא לך טישו נייר או טיישו צמר רחלים?" טישו עלק תן להם שנה הוא מביא לה לקנח עם קרטון ביצוע מאופיס דיפו ואז יצא משם ילד עם ערכת קריוקי שהרסה כל חלקה טובה בעור התוף שלי, שם לי את הרמקול ישירות לאוזן שמאל, ואמא שלו מהצד מבסוטית ממנו, זה מחריד גברת מה קורה לך? יש גבול לפרגון הוא עוד באמת יאמין לזה! ואני כזה "חברה שמישהו יקח לו פה את המיקרופון" הוא מנסה ישי ריבו ויוצא לו ישי חמימו, הוא חוזר על אותם מילים מהשיר "הלב שלי, הלב שלי...אווווו הלב שלי נקרע לשתיים" האוזן שלי נקרעת לשתיים!!

ואיכשהו תמיד יש לכלה כיסוי ראש מוגזם כזה מחוסרת התאקלמות עם המטפחת, יהלומים, חלוקי נחל ותושבת לגלקסי j7, והיא כזו לא מסתדרת עם זה אז כולם מושכות לה ת'ראש כאילו היא איזה בובת תסרוקות, 7 ימים הראש שלה לרשות הרבים, ואז תמיד יש בנשים איזה "שירה קשירה" כזאת שמגיל 9 קושרת מטפחות עם יד אחת הבת של ד"ר בובו מתנשאת כזו שמכירה את כל הסגננות ומחליטה מה יפה ומה לא, ואז תמיד יוצא שהיא מלמדת אותה בחדר לקשור והם יוצאות מבסוטות כאלה כאילו חילקו להם שוברים לזארה .

וכל זה כי אני סתם קנאי