פגישת ברני

זו הייתה פגישת גשם ראשון, איך שהתחיל לרדת גשם הרגשתי שוב את הלבד הזה, כמו לופ שכל שנה חוזר על עצמו ופשוט לא נגמר, חורף, גשם, טרנינג ובדידות באה לבקר על 200 קמ"ש.

אלה היו כמה ימים שהתכתבתי עם מישהי מחיפה, "יעלי" קראו לה, זו לא הייתה התכתבות רצינית כזו, למה אוטומטית שזו מישהי רחוקה אתה בא בלי חשק כזה, בקושי עונה לה, שולח לה סמיילים לא קשורים, פתאום איזה פרח לא קשור לשיחה, דוליפן פעם יצא לי, מה קשור דולפין לזה שאמרתי שיש לי חברותא שעתיים ביום?

היא שואלת אני עונה אחרי יום, היא מחזירה אני מחזיר לה אחרי יומיים משהו בלתי חשקי בעליל, פעם אחת אפילו שאלתי אותה פעמיים את אותה שאלה מרוב שזה נמרח, השאלה נעצרה באם נראה לי שאבוא לחיפה להיפגש ואם יש לי עוד משהו לשאול אותה?

עכשיו אם הייתה לה תמונה והיא הייתה מוצאת חן בעיניי איך הייתי מתלהב? שואל אותה שאלות עומק מעלה נושאים מעניינים, שולח לה סמיילים מושקעים כאלה, אבל לא, היא הייתה בלי תמונה וגם לא רצתה לשלוח, היא אמרה שאין טוב ממראה עיניים, עכשיו איך אני שונא את החארטות האלה, למה תמונה זה לא מראה עיניים? מה זה חוש הטעם?

אבל גם ככה זו הייתה תקופת יובש ונזכרתי במשפט שבמדבר כל קוץ הוא פרח, אז אמרתי לה שאולי שבוע הבא ניפגש, היא תפסה אותי במילה על שבוע הבא והתחילה לשלוח לי הודעות התחייבות כאלה של שירות לקוחות של הוט "אתה זוכר שבוע הבא כן?"

מה זה "אני זוכר?" אני רוצה לשכוח לא לזכור!

מה קשור חיפה עכשיו למה שאסע לחיפה? הדבר היחיד שכן גרם לי לחשוב לנסוע לשם זה שהיא הייתה נשמעת חמודה, ילדה טובה כזו, בהקלטות היה לה קול נחמד, ואמרתי ננסה, גם ככה המצב פסארה.

אמרתי אביא איתי בגדים לעבודה ומשם אסע ישרות אליה, אמרתי לה שאולי יום רביעי אני מגיע, והיא שוב ננעלה עליי במה שאמרתי, "אז קבענו ברביעי כן? אני לא קובעת כלום באותו יום כן? אז רביעי כן?"

איףףף חנקת את העולם, אמרתי רביעי אז יש מצב רביעי "לא קובעת כלום" איי איי ממש איילון מאסק....

בקיצור קבענו לרביעי.

איך שהתעוררתי בבוקר רציתי לבטל את הפגישה, אבל איך שנכנסתי לווצאפ ראיתי ממנה הודעת אישור הגעה כאלה של האולמות אירועים "אתה לא שוכח היום כן?"

ואני בלב שלי מת לשכוח, לא בא לי חיפה לא בא ליייייי, עכשיו לך תתארגן תסע ואין לך תמונה בכלל, ואני בכלל סתום הריי עשיתי לעצמי סייג עוד לפני 4 שנים שאני לא נפגש בלי תמונה למה אני כזה חלש אופי?

הגעתי לעבודה וזה היה אחד הימים הקרים, הורדתי נעליים מתחת לשולחן שמתי את המפזר חום, הכנתי נס קפה, ואז פתאום איזה המנהל שלי קורא לי, בדיוק בשנייה שחלצתי את הנעליים והרגשתי את החום הנעים הזה...

הוא תפס אותי חצי שעה כשהמזגן שלו על קור, אכל לי את הראש בכל צורה אפשרית.

בהמשך היום התחלתי לבדוק רכבות לבית מלון שמה בחיפה, מצאתי איזה רכבת שמגיעה לשם אחרי 25 שנות אור, וזה בתוספת של נסיעה באוטובוס, הליכה של 20 דק', רכיבה על חמור, ושייט במפרשית.

סיימתי את היום, התארגנתי בשירותים על חליפה ומעיל, סידרתי את הפוני עם מחליק שלקחתי לאחותי, מיני מחליק כזה שהיא שונאת שאני נוגע לה בו, לא משנה שקיבלתי ממנו כוויה כי קירבתי אותו יותר מידי למצח מה אני אעשה יש לי פוני מטוטל שניה אחת בלי קרם או מחליק אני נראה כמו קדאיף.

עשיתי הליכה לרכבת והתחיל להיות לי חם, מה לכל הרוחות חשבתי שהבאתי את המעיל הזה? זה מעיל שקניתי באומן ובכלל מיועד למינוס 40 מעלות!

עליתי לרכבת של חיפה כשבתוכי אני לא מאמין שאני עושה את הדבר המטומטם הזה, הייתה לרכבת צורה כזו מלחיצה כזו של נסיעות ארוכות כאלה, לא משהו פה של המרכז, הכל גדול כזה עם טורבינות של מעברות, עליתי ועם המזל שלי התיישבתי ליד מישהו ששם אוזניות ושר, עכשיו הוא לא שר את כל השיר, רק קטעים מובחרים כאלה "אוווו"....."יו וואנטט אה....." פתאום אחרי חצי שניה "יו קאם טו מי..." לא יכולתי לסבול את זה ועברתי מקום, מצאתי 4 כסאות ריקים התיישבתי התחפרתי למעיל שלי כמו שבלול אמרתי נשים את הראש, אחרי 4 תחנות עלתה שם איזה מנוזלת אחת עם פק"ל טישו, התחננתי להשם שלא תשב לידי, בסוף היא התיישבה מולי כשכל כל שניה היא מקנחת את האף וממלא את השולחן הקטן הזה בטישו מנוזל, עצמתי את העיניים ולא הצלחתי להירדם שוב איך שאני פותח את העיניים אני רואה אותה דוחפת ניירות לאף, נו יא מגעילה מה יש לך את? את נראית כמו נרגילה עם הנייר הזה תקוע לך באף, עכשיו לא אכפת לה בכלל שאני מסתכל עליה כששתי ניירות דחופים לה לנחיריים, אין לאנשים בושה....

אחרי זמן ארוך ולא ידוע הגעתי לתחנה, ירדתי שם והרגשתי כמו איזה מרקו שמחפש את אמא שלו, מה אני קשור לחיפה עכשיו? התקשרתי אליה ואמרתי לה שהגעתי ואז היא אמרה לי שזה לא רחוק מהמלון, הלא רחוק הזה עלה לי בהליכה של 35 דקות שאני מת מחום עם מעיל ענק הזה, כשכולי מזיע בגב, התיק לא נוח לי, ואין לי סוללה כי לקחתי את הכבל של הסמסונג שלא מטעין אף פעם.

אחרי 35 דקות של מסע כומתה הגעתי למקום, עכשיו אני מרגיש שיש לי מעל הראש דלי של שמחה ודלי של מרמור, כשאני לא יודע מה הולך להישפך עליי, אני מחכה שם ואז היא מגיעה, אני מחכה מחכה, ואנשים עוברים לידי, פתאום היא נעמדת מולי "היי" אני מסתכל עליה ובא לי לבכות ממש לבכות, כאילו לקחו את כל מה שאני לא נמשך אליו בבחורה ושמו אצלה, לא הגובה לא הגוף לא השיער לא העיניים, לא הריסים, לא הטחול לא הכבד לא הכליות כלום כלום כלום! ממש כלום, נאכס מנחוס, קחו אותי מפה.

עשיתי לה חיוך כזה הכי מזויף שיש, היא שאלה אותי איפה בא לי ללכת ואמרתי לה לעזאזל זה גם קרוב וגם בחינם בדרך כלל, היא התחילה לספר לי שאיזה סיעתא דשמיא שנפגשנו ושבדרך כלל היא לא עונה לאף אחד באתר ואני משחק אותה מתרגש ושכולי אושר שהיא ענתה לי, ואז אני נזכר שזה אני הייתי הדפוק ששלח לה את ההודעה ואיך דפקתי את עצמי במו ידי!

היא מחפשת ספסל נוח כזה לחפירות ואז היא מתחילה לספר לי את כל החיים שלה מהגן ועד חטיבת הביניים ואיזו מגמה היא בחרה ושהיא רוצה בית של קדושה ואני בראש שלי רק חושב על הדרך שלי חזרה לבית, באיזה שהוא שלב התחיל לגרד לי הגב כנראה בגלל שהזעתי מהדרך בהתחלה התעלמתי כי זו נקודה שאני גם ככה לא מגיע אליה, אבל אז הרגשתי שאם אני לא מגרד שמה איכשהו אני מקבל התקף לב, התקרבתי לאחד העמודים שם והתחלתי להתגרד שם כמו איזה חתול, הרגשתי כזה טוב, "מה הכל בסדר?"

"כן מגרד לי הגב פשוט"

"חחח אתה נראה מצחיק"

"לא אכפת לי איך אני נראה כל עוד זה עוזר לי"

באיזה שהוא שלב היא הוציאה עוגיות אוזני פיל כאלה קשורות בשקית ושאלה אותי אם אני רוצה עכשיו מה אני קשור לאוזני פיל, לא אכלתי את זה מהקייטנה שהייתה לנו מתחת לבניין בשנת התש"ח. התיישבנו שם באחד הספסלים והיא התחילה לספר לי שקשה לה בשידוכים ומישהו ביטל לה חתונה בגלל שההורים שלה לא הביאו מספיק כסף וממש קשה לה ושהיא רוצה להתחתן כבר והרבה גברים סתם משחקים. עכשיו היא מדברת ואני מסתכל על השעון למה אני מת לעוף יש לי עוד נסיעה של שעתיים לבית!

"אתה רוצה ללכת אני שמה לב"

(אוי לא) "לא למה למה ללכת?"

"אני כבר קולטת מי רוצה להמשיך ומי לא"

"מה? למה נראה לך, כאילו למה את חושבת את זה עליי?

"אתה תרצה להמשיך?"

"אני לא כאילו אני צריך לחשוב על זה"

"אתה רואה אתה מתנהג כמו ילד, תגיד את האמת שאתה לא רוצה להמשיך ואני לא הטעם שלך" (אני לא רוצה להמשיך ואת לא הטעם שלי, אמרתי בלב זה נחשב?)

(אני מתחיל להסמיק שם כאילו מישהו עשה עליי פווו עם פודרה) "כרגע אני באמת לא יודע"

"אתה יודע ואל תהיה ילד"

פתאום אני קולט שהיא לא פראיירית בכלל זאתי, הצליחה להלבין אותי ברבים, איכשהו סובבתי את השיחה ללספר לה על שידוכים שלא הלכו לי בכדי לתת לה קונטרה כזה שגם אני אדם מסכן ולא רק היא, אפילו המצאתי סיפור ממש מעורר רחמים שבחיים לא קרה לי אבל כן קרה לחבר שלי, באיזה שהוא שלב אמרתי לה שאני חייב ללכת שלא אאחר את הרכבת, נפרדנו לשלום לא ממש לשלום, היא פשוט אמרה לי היה נעים להכיר ואתה תראה שאתה לא תמשיך" תגידי מה את עושה לי רע על החיים שלי? חסר לי על הנשמה? מה את היחידה שלא הולך לה? גם אני בדבחתי!

זזתי משם והתחלתי לחזור ברגל, מהלכיה רגילה מהירה כזו מצאתי את עצמי רץ על 200! אני קולט בטלפון שזו הרכבת האחרונה שלי ונשארו לי 10 דקות להגיע, אני מתחיל לרוץ שמה והתיק קופץ לי בגב עם המחשב, אני בקושי נושם ואני רץ ורץ, ואז הנקודה היא שגירדה לי שוב מגרדת אז הקפצתי את התיק למקום הגירוד כשאני נראה כמו איזה קנגרו.

אני מגיע לתחנה והשיקוף לא עובד שמה, אז המאבטח החליט לבדוק לי תא תא בתיק, עכשיו אני אומר לו שאני מאחר! אני מסתכל על הרכבת נכנסת לרציף והוא נתקע לי שם על איזה ריץ' רץ' שלא עובד, שחרר אותי כבר!

אני רץ לרכבת מנסה לפתוח את הדלת אבל אין תאורה על הלחצן וזה לא סימן טוב!! אני דופק דופק על הדלת, פתאום אני קולט שהרכבת זזה לי! אני בהלם! אני לא מאמין היא נוסעת לי! אני מנסה לדפוק על הדלת מישהו משהו זו הרכבת האחרונה שלי לדרום!!

הרכבת נוסעת ואני נשאר ככה לבד ברציף, אני מסתכל עליה בהלם של החיים שלי, אני מנסה לשאול אולי יש עוד רכבת "אין אדוני הרכבת הבאה ב5:50"

אני מסתכל עליו בעצבים "בוא תבדוק אולי יש פה עוד ריץ' רץ' שלא בדקת!!"

"אדוני זו העבודה שלי"

אני יושב שם על הספסל גמור מהחיים, פתאום אני מקבל ממנה שיחה "הספקת לרכבת?"

"את האמת? לא"

"אויי ויי, מה תעשה?"

"לא יודע, טוב אני אדבר איתך"

טוב מה עכשיו התקדמנו לשיחות דאגה האלה של אחרי פגישה? "אכלת? שתית? תיקח מעיל"אני מנסה להתקשר לחברים שלי שגרים בצפון ואף אחד לא בבית, רק אחד אמר לי שהוא יכול לסדר לי לישון אצל חמותו אבל זו נסיעה גם אליה, אני יושב עם על הספסל, ואני לא מאמין שזה קרה לי, פתאום אני מקבל ממנה שוב שיחה "שומע סידרתי לך לישון אצל אחי בבית"

"מזאת אומרת?"

"אצל אחי בבית אל תדאג הכל טוב"

"לא מה פתאום אני לא..."

"יש לך ברירה אחרת?"

"כן מה אני..."(מה אני? אין לי שום ברירה)

"טוב אחי יבוא לקחת אותך סבבה?"

"אמ... טוב כאילו בסדר"

"אל תדאג אתה לא חייב להמשיך איתי זה בסדר" (יאאא ראבי את לא תשחררי אותי לנפשי?)

היא מנתקת את השיחה ואני בהלם של החיים שלי, איך נקלעתי לסיטואציה ההזויה הזו? למה אני מכולם?

אני ממתין בספסל בחוץ פתאום מגיע איזה רכב סוזוקי אברכים כזה "או שלום עליכם, אתה הנער האבוד?"

אני מסתכל עליו כמו איזה טמבל "כן זה אני"

אני עולה לו לרכב והוא מתחיל לתחקר אותי "אז מה איך הייתה הפגישה?"

מה גם אתה אין לך חשומה בחיים? מה זה גנטי הדבר הזה? "בסדר ברוך השם בסדר"

"סתם אני צוחק, אבל אחותי משהו מיוחד, אתה יודע היום אין בחוץ כלום אם יש בחורה טובה זה רק לחטוף"

אני מתחיל להסכים איתו בהכל כי חצי מהדברים שהוא אמר לא ממש הבנתי למה הוא שם לי ברקע איזה רב חופר שהוא אוהב לשמוע "תשמע תשמע איזה חידושים"

מה חידושים מה, אתה חושב שהראש שלי מונח בחידושים עכשיו?! אין לי אפילו בגדים למקלחת!!!

אנחנו מגיעים לשכונה שלהם שנראית כמו הקאסבה בשכם, הכל לבנים סלעים, עגלולים זרוקים, שום דבר לא בנוי, בדרך הוא פוגש חבר שלו ששואל מי אני, עכשיו חשבתי שהוא יחרטט משהו יחליק את זה, אממה? ההוא מתחיל לספר לו שנפגשתי עם אחותו ופספסתי את הרכבת ואיזה זכות ועולם חסד יבנה, ואז אשתו של השכן עולה גם היא "מה הוא נפגשת עם יעלי? איזה ילדה איזו זכות" אני לא יודע איפה לקבור את עצמי, אני תקוע בשכונה שאני לא מכיר אצל משפחה שאני לא מכיר ואני מת מרעב.

אנחנו נכנסים לבית, ולבית יש תחושה לולית כזו, כאילו הבית שלהם זה לול אחד גדול, מלא בגדים, מלא משחקים, ריח של 40 ק"ג כביסה, אין מקום שלא תלו בו כביסה, על הספה על הכסא על הדלתות וחצי סיר ספגטי שדווקא עשה לי חשק, היה שם ילד שישן על הספה עוד 5 זרוקים במיטת קומותיים שנראים כמו סולם כבאים אין סוף כזה שהאחרון מתכסה עם התקרה, לידה עוד מיטה שנפתחת מכל כיוון אפשרי ממיטה אחת יצאו איזה 10 מיטות, כמו בבושקה של מיטות.

"יש לך בגדים להחלפה?"

"כן בדרך כלל אני מביא איתי לפגישות בגדים להחלפה..."

"חחח נכון נכון צודק, תן לי שניה..."

אני יושב על הספה מסתכל על הבית שלהם בינתיים חברים שלי שואלים אם הסתדרתי ואני אומר להם שכן, פתאום ההוא יוצא לי כשהוא מחזיק בוקסר ביד "זה המידה שלך אחי?"

אני מסתכל עליו בהלם, בואנה אחי זה משומש, למה נראה לךךךךך??

"יש לי גם גופיה נראה לי אנחנו אותה מידה, אה והדלקתי לך דוד..."

"אחי אני באמת בסדר התקלחתי בבית"

"בטוח אחי? למה אם לא יש לי עוד בגדים..."

"לא תודה אחי שלא יחסר לך מעולם מאומה" (מאיפה הבאתי את המאומה הדפוק הזה? בחיים שלי לא השתמשתי במילה הזו)

"בטוח אחי, גרביים משהו?"

"לא לא השם יברך אותך תודה רבה שאתה חולק איתי את הקולקציה שלך" (מה השלב הבא תביא לי את המברשת שיניים שלך?)

"טוב אז אתה יכול לישון בחדר עם הילדים אני יכין לך את המיטה"

הוא נכנס לחדר ומוציא לי איזה מזרון מהתקרה משהו עם ספוג כזה שיוצא נראה כמו מזרון של סוכת אבלים, הוא מוציא לי ציפית של ברני, שזה היה החלק הכי מגניב כי לא ראיתי ציפית של ברני כבר כמה שנים, "אתה רעב אחי?"

"לא אחי וואלה לא" (עכשיו אני מת מרעב)

"אה טוב"

אז קלטתי שהוא לא מתעכב אז הוספתי איזה מילה קטנה כזו "לא ממש רעב"

"אז אתה רוצה לאכול"

"משהו בקטנה" (לאפה באגט עם 5 ק"ג שניצל)

"טוב אחמם לך משהו"

אני הולך איתו למטבח והוא שם לי כף של ספגטי "מספיק לך? אתה רוצה עוד?" מה אתה עושה צחוק? אני עוד שניה אוכל לך מהסיר!

"כן בסדר" הוא שם לי עוד כף אחד ואמר לי שאם אני רוצה אני יכול למזוג לעצמי, הוא הלך להתקלח ואני נשארתי לאכול, למי הספיק השתי כפות האלה בכלל? ראיתי שאין אף אחד באזור והתחלתי לנשנש מהסיר, בעודי אוכל מהסיר כמו בלעם הדלת נפתחת ומישהי מסתכלת עליי בהלם כשהפה שלי מלא בספגטי, ומתחילה ללחוש "מי אתה? מה אתה עושה פה? איפה שאול?" אני בולע את הכל "אני, אני רק נפגשתי עם יעלי ופספסתי את הרכבת אני...."

היא מסתכלת עליי בהלם, ואני מגמגם לה שמה כמו איזה ילד שנתפס בחדר מורים, היא הולכת למקלחת ואני שומע אותה אומרת לבעלה "למה לא אמרת לי? מה אני אמורה לנחש? אתה יודע איך נבהלתי!"

אני מנקה את הפה מהספגטי כמו איזה חורני והולך לישון במזרון, היא שלחה לי הודעה אם אני בסדר ואמרתי לה שכן ותודה רבה, היא שלחה לי שעולם חסד יבנה ואני שיחקתי אותה מתרגש כזה ושלחתי לה הודעה עם סמיילי בתקווה שהיא לא תחשוב שאני רוצה להמשיך, למה הדאגות האלה רק מחמירות את המצב שאתה רוצה להתנתק ממישהו.

כל הלילה אני שומע נחירות של ילדים, ילד אחד חיבק אותי באמצע הלילה וזה היה נחמד רק שכולו היה מלא ברוק, הכרית הייתה ממוחזרת מנוצות של תרנגולות כפרות, כל שניה ילד אחר קם לשירותים, תינוק אחד שלא הפסיק לבכות לשנייה אחת, נרדמתי עם הבגדים שלי, זה היה הכי לא נוח בעולם, נרדמתי לחצי שעה, קמתי ב-5 בבוקר השארתי לו פתק תודה רבה והלכתי, תפסתי את הרכבת הראשונה לתל אביב, הלכתי ישר לעבודה, זה היה היום עבודה הכי גועלי שהיה לי, קניתי בסופר משחת שיניים וצחצחתי בכיור של המטבחון, בהמשך היום היא שאלה אותי איך היה ושאח שלה אמר שאני ממש נראה בחור טוב ובלה בלה בלה, ושהיא תשמח להיפגש שוב אני בטח אני לא רוצה, אמרתי לה שאני צריך לחשוב, וזה המחלה שלי הלחשוב הזה, מה לחשוב מה?

חזרתי לבית עשיתי מקלחת עם מים רותחים שמתי פיג'מה והלכתי לישון.

יום למחרת אמרתי לה שאני לא רוצה להמשיך והיא אמרה שהיא ידעה את זה, עכשיו מה אני אמור לעשות עם המידע הזה שידעת את זה? את אחלה בחורה ותודה על האוזני פיל והבית שסידרת לי אבל לא זה לא זה.

אמרתי לעצמי שאני לא נוסע יותר למקומות כאלה רחוקים, וחוזר להבטיח לעצמי שאני לא נפגש בלי תמונה, נכנסתי שוב לאתר והתחלתי לחפש כרטיסים חדשים למה אני מכיר כבר את כולן, ואז אני מקבל ממנה הודעת נאצה כזו, "ידעתי שלא תמשיך, ואת האמת שהתבאסתי, לא נתת לי צ'אנס, אני חושבת שחבל ושאפשר לנסות שוב"

אני מסתכל על ההודעה ומה עכשיו? נו לא הלך לא עבד, מה עכשיו לעשות לי רבינה?

שלחתי לך שאני מצטער ושיהיה לה בהצלחה אבל זה לא עזר היא המשיכה לשלוח לי הודעות, ואפילו להתקשר בחסוי, הגעתי למצב שחסמתי אותה בכל דרך אפשרית.

כמה שבועות לאחר מכן אני יושב בבית עם חבר שלי, פתאום מקבל הודעה ממספר שאני לא מכיר "היי זו יעלי אני פה ליד הבית שלך בא לך להיפגש?"

אני מסתכל על ההודעה ואני בהלם, מהה? איזה להיפגש? איזה בית? מה עוד פעם זו היא? כמה מספרים יש לשדה הזו?! מה זה ליד הבית שלי מאיפה היא יודעת איפה אני גר? שמישמור!

אני רץ לחלון ובודק כמו איזה עד מדינה מי איגף לי את הבית, אמרתי לעצמי להה אין מצב שהיא בחוץ בטח סתם מחרטטת אותי, אני מסתכל מהתריס כמו איזה חפרפרת, פתאום אני קולט אותה למטה! כן כן אותה אחת אותה יעלי מחיפה, שלא רציתי, שאמרתי לה שאני לא רוצה, בהודעה, בשיחה, עם יונת דואר, עם חיל פרשים, באייסקיו בצ'אט של נענע – בכל דרך אפשרית! עכשיו אני בהלם של החיים שלי, חבר שלי מסתכל עליי

"בואנה אחי נראה לי היא שרוטה"

"אה רק נראה לך?!"

"מה תעשה?"

"אתחתן איתה"

"מההה?"

"מה זה מה אני אעשה? מה יש לי לעשות? נראה לי אני בורח הארץ"

החלטתי שאני לא מתייחס אליה, זהו, המשכנו בשלנו פתאום הוא אומר לי "אליאב אתה שומע את זה?"

"את מה?"

נהיה שקט פתאום אני שומע "אליאאאאב"

"חחח אחי הבחורה כורזת לך!"

"מה זה כורזת לי? מה הולך פה אחי?"

פתאום אני מרגיש את הדופק שלי על 200, מה זה השטויות האלה!? פתאום איזה שכנה דופקת לי בדלת "אליאב יש מישהי למטה מחפשת אותך"

"זה טעות זה לא בשבילי"

בואנה היא שרוטה של החיים, מה אני עושה עכשיו? חבר שלי מסתכל עליי, "אל תדאג אני ארד אליה"

"ומה תגיד לה?"

"אל תדאג תשאיר לי"

הוא יורד אליה, ואני יושב בבית כמו איזה אוגר, לא מבין איך דבר כזה קרה? מאיפה היא יודעת איפה אני גר.... אהההההההה עכשיו אני יודע!! אח שלה שאל אותי אם אני מכיר איזה סופר סת"ם וזה מישהו שגר מולנו! הוא אמר לה!! הבוקסר הזה!!!

אני מסתכל מהחלון ורואה אותו מדבר איתה, הייתי רגוע, בסדר הוא ידבר ללב שלה יגיד לה שלא מתאים, הוא בן אדם תותח יודע לערבב את כולם, אחד כזה שאפשר לסמוך עליו..

פתאום אני שומע דפיקות בדלת אני בא לפתוח לו "נו הצלחת ל.."

ומה אני קולט?? אני קולט אותו ואותה מחוץ לדלת, אני הופך להיות כולי אדום "אליאב שמע אני חושב כדאי שתנסו"

לא, הוא סתום, איזה בן אדם דפוק, מה אתה מביא לי אותה לפה?

"רועי מה עשית?"

"בוא תפגשו תנסו"

שניהם מסתכלים עליי כמו איזה אהבלים, היא מסתכלת עליי "אליאב חבל באמת זה יכול להצליח, לא חבל לפספס?"

לא חבל לפספס? לפספס? את לא על קו השפיות!

אני מוציא את שניהם מחוץ לדלת והולך החוצה, בדרך תפסתי אותו ואמרתי לו שהוא סתום ממש, עליתי לרכב ונסעתי משם.

הלכתי לאחותי אכלנו דיברנו, סיפרתי לה את ההזיה הזו, חבר שלי התקשר אלי ולא עניתי לו למה זה היה בגידה הדבר הזה, נסעתי בחזרה לבית בפחדים שאולי היא עדיין שם, אבל למזלי היא לא הייתה..

מה זה הדבר הזה? למה יש אנשים כאלה? אחת כזו יכולה לרדוף אותך כל החיים כמו סיסרא.

אתה אשכרה לא יכול לדעת מי שפוי מי לא אפוי, איזה חשוב זה לשמור על פרטיות, לך תדע איפה בחורה כזו יכולה עוד לצוץ לך במהלך החיים....