החזרה בתשובה

6/12/09

יט כסלו התש"ע

השעה : 8:30

טלפון מהמורה לנהיגה שלי:

"מזל טוב אליאב עברת טסט"

"איזה מלך, יאוו ברוך אין עלייך! זהו אני הולך להביא אותה היום"

"יאלה אחי תבוא להראות לנו אותה"

מתלבש, מתארגן, ומתקשר לאבא הזמני שלה...

מגיע לבנק דיסקונט מושך 68 אלף שקל בשטרות של 200, שעמלתי עליהם בטירוף, אני נכנס לרכב ומחביא אותם מתחת לכיסא, בדרך אני מקבל שיחה מאמא שלי:

"את לא הולך להביא אותה!"

"אמא אני חייב"

"לא אתה לא!"

"זה בדם שלי אמא, מבטיח להיות זהיר איתה"

"השם ישמור לי עלייך"

נוסע לתל אביב מתחיל לסגור קצוות, משלם לו 68 אלף שקל שחסכתי בדמעות, הוא סופר את השטרות 3 פעמים אנחנו מסיימים את כל הפרוצדורות, אני יוצא החוצה מסתכל עליה והיא הכי יפה שיש, כרגע זה הדבר הכי מושלם בעיני בעולם והיא? מחייכת אליי בחזרה:

אופנוע ימאהה 1-R מפלצת על 2, מנוע 4 צילינדרים, מגיע מ0 ל100 קמ"ש תוך 4 שניות, 1000 סמ"ק של בהמתיות, זוג אגזוזי אקרפוביץ עם רעש של מטוס סילון, שחור וזהב מרושע כזה, בין האופנועים הכי מהירים שעלו לכביש אי פעם.

כן ככה היינו מתייחסים לאופנועים שלנו בלשון נקבה.

אני שם את הקסדה ומכניס להילוך ראשון ועף משם כמו טיל, אני נכנס לתחנת דלק וממלא פול טנק, כולם מסביבי נחרדים לרעש שיוצא לי מהאגזוזים ואני? האדם המאושר בעולם.

אני מגיע לבית, אמא שלי יוצאת אליי ולא מבינה מה זה הדבר המטורף הזה היו לי אופנועים אבל כזה מעולם לא, היא מתחילה לקלל את האופנוע ואני מתחיל לצחוק:

"תסע לאט, תסע לאט יא עיוני"

אני מסתכל עליה בפרצוף של "ברור אמא, אני כבר 10 שנים נוסע על אופנועים, אמא שכחת את האופנוע חשמלי שקנית לי שהייתי ילד?"

היא מסתכלת עליי בתחנונים "אני מוכנה להביא לך אותו גם עכשיו ותזרוק את זה"

אני מביא לה נשיקה על המצח "אל תדאגי אמא, אל תדאגי"

אבא שלי יוצא מתחיל לגמור עליי את כל הוידוי "יא משוגע אתה לא נורמלי מה זה הדבר הזה?"

"חכה שתשמע אותו מניע"

אני מניע אותו וחצי שכונה יוצאת לראות מה זה הרעש הזה, אחריי 10 דקות מגיעים אבי גולדמן ויאיר ישראלי 2 עם האופנועים שלהם, אנחנו עולים על האופנועים ונוסעים לבאר שבע.

בדרך אני רואה את הרכב של המורה נהיגה שלי ואני מרים לידו גלגל הוא מסתכל עליי בהערצה "אתה לא נורמלי אליאב, מה זה הדבר הזה?"

"ברוך זה המפלצת"

"תשמור על עצמך יא מפגר!"

כל הדרך לבאר שבע לאבי ויאיר יוצאים העיניים, אבי כבר מודיע לי שגם הוא חייב להביא אחד כזה.

יאיר מנסה להתחרות איתי, אני נוסע לצידו בכביש והאופנוע שלו צורח, אני מרים את המשקף מסתכל עליו מוריד הילוך ומשאיר לו עשן בטעם של צמיגי מישלין.

אני מסיים את המסלול חוזר לבית. הלב שלי עדיין פועם מהיום המטורף הזה, רק מהאנדרנלין שנשאר לי בא לי למלא דלק ולחזור לשם שוב!

הימים עוברים ואני כבר מתרגל לאופנוע, באיזה שהוא שלב אני מחליט להרכיב עליו מערכת ניהול חדשה למנוע, אני משאיר במוסך 4500 אלף שקל, ויוצא משם עם מערכת ניהול מנוע של מטוס סילון.

אני יוצא מהמוסך ואני מרגיש שאני נוסע על מטוס.

אני מגיע לבית לובש את החליפת מיגון שלי, קסדה כפפות ונעלי רכיבה, אני מחליט בראש שזהו היום זה היום!

אני עולה על האופנוע שניה לפניי שאני בא לצאת מהחניה אמא שלי רצה אליי "כפרה עלייך אולי תמכור אותו? אני אביא לך 20 אלף שקל עכשיו! רק תמכור אותו תקנה לך רכב חדש"

אני מסתכל עליה בפרצוף של אין סיכוי "נראה אמא נראה"

אני שם גז ורואה במראה את אמא שלי בפרצוף הדואג שלה.

אני מסיים לתדלק, מקפל את הלוחית רישוי אחורה ויוצא לעליות של ירושלים, אני מחבר את הבלוטוס בקסדה מניעה וטס משם על 120 כבר בדרך אני מרגיש שאני אפילו לא מנצל חצי מהיכולות של הדבר המטורף הזה, אני מעלה ל140 ואני מרגיש שאופנוע שלי חותך את האויר כמו סכין יפני.

אני מעלה הילוך ומגיע ל170 קמ"ש, ואני מרגיש שזה לא הסוף אני מתחיל לעלות את ההילוכים אחד אחרי השני והאופנוע מחייך לי "תרים אחי תרים" אני מגיע ל215 קמ"ש ומרגיש האנדרנלין זורם לי בוריד, ואז לרגע אני נזכר בפרצוף של אמא שלי בחניה, אני מתחיל להוריד את ההילוכים אחד אחריי השני, אני מגיע ל80 קמ"ש ובא לעקוף מיצובישי לנסר לבנה פתאום משום מקום זה מגיע, הדלת של הנהג נפתחת לי מול הפרצוף, אני מנסה לחשוב מה אני יכול לעשות, ולא לא היו לי הרבה ברירות, אני נכנס בדלת של הנהג ועף מהאופנוע באויר, באותה שניה אני רואה את כל החיים שלי עוברים לי מול העיניים: אני רואה את עצמי ביום הראשון של כיתה א', אני רואה את עצמי בבר מצווה שלי, את אמא שלי מדליקה נרות, את אבא שלי בקריאת מגילה, והכל בהבזקי שניות שאני נמצא 4 מטר באוויר.

אני מתרסק על הכביש ומתגרד עליו כמו פומפיה.

פתאום אני רואה שחור והבזקים לא מובנים של צרחות.

אני מתעורר לשניה באמבולנס ושוב נרדם..

אחריי 3 ימים

שומע קול קטן קורא תהילים, אני פותח את העין במאמץ ורואה את אחותי בת 9 ואמא שלי רדומה לידה.

"אמא הוא התעורר" היא צורחת

אמא שלי מתחילה לבכות ואני בוכה רק מעיין אחת, וזה כי אני מבין שאני חי!

עברו השעות ולא ממש יכולתי לדבר, הדבר הראשון שאלתי זה "איפה היא? איפה האופנוע שלי?"

"הלך אליאב התרסק כולו"

"ואני? מה איתי מה יש לי?"

"לא היה חלק שלא שברת בגוף אתה חי בנס! חוץ מהרגל שאולי..."

"מה הרגל מה? תעני לי!"

"הרופאים עדיין לא בטוחים"

"מה לא בטוחים!!"

אני מתחיל לזוז שם כמו משוגע ברקע אחים ואחיות באים להחזיק אותי למיטה שלא אזוז"

ואז מגיע אלי רופא קר קרח כזה מהונדס רגשית "אליאב שלום אני ד"ר רדובסקי, שברת 4 צלעות, את עצם הבריח, יש לך סדקים בידיים ואני מצטער לומר לך אבל יכול להיות שנצטרך לכרות לך את הרגל"

מה!? אני לא יודע מאיפה אזרתי את הכוחות האלה באותו רגע, אני מתחיל לקלל אותו באטרף, ויוצא לי "רק השם יחליט, רק השם יחליט! מי אתה בכלל אתה שום דבר, אתה אפס!!"

לא יודע מאיפה זה יצא לי, לא הייתי כזה מאמין, אבל זה היה בתוכי, תמיד הרגשתי שיש בי את הדוס הקטן הזה מ 100 שערים.

אמא שלי מרגיע אותי ואני מבקש סליחה מהרופא ואני מסביר לו באמונה כזאת של איזה ברסלב באורות בקושי כזה של דיבור שהוא לא קובע כלום ושלא יבלבל לי את המוח.

הרופא הולך באדישות. ואני מנסה להירגע, הכל כואב לי כל העצמות שלי מרוסקות.

ואז אבא שלי מתחיל "אמרתי לך אמרתי לך" ומתחיל לבכות.

יום למחרת מאכילים אותי מנקים אותי, אני מנסה להסתדר בכוחות עצמי אבל הכל שבור אצלי, אני חוזר למיטה עצבני כאוב שבור, אני מרגיש כאילו הכתובת הייתה על הקיר.

אני מנסה להירדם אבל הכל כואב לי, בכניסה אני רואה את שלמה בן דוד שלי הדוס הזה עם הפאות הארוכות שלו שאני מת עליו "אליאב תראה איך את הנראה השם ישמור"

"טוב מה באת להרוג אותי פעם שניה?"

"אתה נראה כמו נרגילה עם כל הצינורות האלה"

זה קורע אותי מצחוק, אני מנסה לצחוק אבל ממש כואב לי בכל הגוף.

הוא שותק מתסכל עליי "תחזור בתשובה אחי"

"עכשיו אתה בא לי עם הכפייה שלך? שאני כולי שבור פה?"

"זה הזמן אחי היקר"

"אני בסדר אני דתי בלב זה מה שחשוב"

פתאום הוא מוציא לי מהשקית ציצית עם דם "תראה זה הציצית שהבאתי לך היא שמרה עלייך"

אז כן, הייתה לי ציצית, כשהייתי רוכב הייתי שם את הציצית שהוא הביא לי, ציצית כזו עם פתיליות מבולגנות, שמתי אותה כשרכבתי אמרתי לכל מקרה שלא יהיה...

"אז אתה אומר שהציצית הגנה עליי ולא החליפת ימאהה ב5400 שקל עם 20 מיגונים?"

"ברור יא ליצן"

אני מסתכל עליו אובד עצות "שלמה שמעת על הרגל?"

"אל תדאג שילמתי למישהו בכותל שיפרק עלייך תהילים"

"אני לא מאמין שלמה אין מצב אחי אני ימות"

למחרת אחי מספר לי מה קרה בעתם בתאונה ומסתבר שמישהי פתחה את הדלת לרוקן מאפרה ואני פשוט נכנסתי לה בדלת, פתאום הכל מתחיל לחזור לי:

"בואנה מה איתה דוד? מה עם הנהגת?"

"הכל בסדר היא רוצה לבוא לבקש סליחה"

"עזוב אותי עכשיו מסליחות תגיד לה שאני סולח לה אף אחד לא בא לפה עכשיו"

אחי עוזב את החדר ואני מתחיל עם המחשבות, לאט לאט אני מתחיל לבכות לעכל את כל הדבר הזה, רגל? רוצים להוריד לי רגל מי הם בכלל?! אני מסתכל על הגוף הענק הזה שהושקע חלבון, קופאין, ריצות, אימונים, 3 שעות בחדר כושר כל יום!! הנה לא שווה כלום, זרוק ככה על המיטה כמו בשר בקצביה.

מגיע השעה 10 בלילה, הראש שלי כואב מעשרות מחשבות, אבא שלי רדום לידי, אני מתחיל לבכות ואני מחליט שזהו אני עושה חוזה עם אלוהים!

"השם, אני שקרן, אני לא אמיתי איתך, אני לא אמיתי עם עצמי אני יודע את האמת, זהו השם אם אתה מציל לי את הרגל אני הופך להיות כמו שלמה אני הופך להיות כמו אבא שלו הרב צבי, זהו אני עם הבולשיט סיימתי!"

אני ממשיך לבכות כמו ילדה כשכל הצלעות שלי כואבות, אני נרדם כשעל העיניים שלי שלוליות דמעות מלוחות יבשות ששרפו לי את כל העיניים.

בלילה אני חולם שוב ושוב שאני נכנס בדלת של הנהגת, ואז לפתע אני חולם שאני מת, אני עולה לשמים כמו איזה רוח, ואני מתחיל לשאול את עצמי מה אני בחלום או שזה אמיתי!? אני נכנס ללחץ, אני חולם שאני עולה לשמיים אני מרגיש שמזיזים אותי ואני בכלל לא צועד עם הרגליים, פשוט דוהה באויר אני מסתכל על הידיים ואני קולט שאני עם אזיקים, לאט לאט אני נכנס לחדר ואני רואה שולחן ענק ובצידו 3 רבנים, לא לא הכרתי אותם אבל אחד מהם אני כמעט בטוח שזה היה רבי דוד מנהריה.

אני מרגיש שמובילים אותי אליהם אבל בשנייה האחרונה מובילים אותי לסטנדר ענק ומישהו לבוש שחור מאחוריו מה זה ענק משהו פחד, הוא שואל אותי בטלפתיה כזה בלי לדבר בכלל "האם קבעת עיתים לתורה?" אני מרגיש שאני לא יכול לשקר "אני עושה סימן בוז עם הבואן למטה כאילו "לא לא קבעתי"

באותה שניה אני מרגיש כאילו מישהו מחשמל אותי, אני מתחיל לבכות ואני לא מצליח להתעורר במיטה אני אני ער! אני מנסה לזעוק כלום לא יוצא לי מהפה -קפוא! אחריי דקה וחצי פתאום נפתח לי האוויר אני מתחיל לצרוח כמו מטורף! אבא שלי קם מנסה להרגיע אותי ואני צורח "אני רוצה לקבוע עיתים לתורה, אני רוצה לקבוע עיתים לתורה"

אני צורח את זה בכל המחלקה כל החולים מתעוררים האחיות והרופאים רצים אליי אני מעיף את כל צינורות וכל המדבקות שדבוקות לי לחזה כל המכונות מתחילות לצפצף שם וחצי מחלקה עליי מנסים להרגיע אותי, ואני לא מעניין אותי משום דבר, אני צורח ובוכה כמו ילד "אני רוצה עיתים לתורה, אני רוצה עיתים לתורה!!"

אחד האחים הדתיים מנסה להרגיע אותי "הנה הנה אליאב עכשיו נלמד תורה תירגע"

"לאאא" אני צורח לו "עכשיו עכשיו אני רוצה עיתים לתורה"

האח הדתי רץ החוצה וחוזר עם גמרא "תראה, תראה יש לי פה גמרא תירגע!!"

אני רואה את הגמרא ואני מתחיל להירגע, לאט לאט האחיות מחברות לי את כל הצינורות כשהאח הדתי ברקע מקריא לי משהו בארמית אין לי מושג מה הוא אומר בכלל העיקר שזה תורה, אני זוכר את זה עד היום זה היה מסכת בבא קמא "השור והמבעה" משהו מסובך שגם אם אתה צלול לגמרי אתה צריך להתרכז, ואני באטרף של ללמוד, הוא ממשיך וממשיך להקריא לי ואני בוכה, שומע ובוכה...

לבסוף אני נרדם....

יום למחרת החלטתי שאף אחת מהאחיות לא מקלחת אותי רק גבר! זהו אני עשיתי חוזה עם השם, הרופאים נכנסים לחדר

לפרק ב':

https://www.dos.co.il/post/החזרה-בתשובה-פרק-ב

Click Me