לא לעולם חוסן

השבת התארחתי אצל חבר שלי בירושלים, הם איזה 8 אחים וכמעט כולם היו שם באותה שבת עם הנשים שלהם והבעלים, הייתה אוירה משפחתית כזו, הילדים רצים צורחים, כל הילדים דביקים מחמצוצים, על השולחן כל מיני עוגות, אנחנו מריצים על הנדנדה בדיחות צוחקים, פתאום התחשק גם לי משפחה ענקית כזו, איזה כיף זה...

אנחנו יושבים במרפסת ככה כולם, אני מסתכל על המרפסת ממולי אני רואה מישהי נכה מסתכלת עלינו, עכשיו בהתחלה לא ממש התייחסתי אבל אני רואה שעבר איזה 40 דקות היא פשוט שמה ולא זזה, היא נראית גם דיי צעירה, אני מנסה להבין מה הסיפור שלה, אני קורא למאור:

"מה מאור תגיד לי מי זו שם בחלון על הכסא גלגלים?"

"אהה עזוב אחי סיפור כבד לא רוצה לבאס אותך בשבת"

"מה אתה גנוב שב פה עכשיו תספר לי!"

"אחריי זה אחי יותר מאוחר אני יספר לך"

עכשיו ההוא משאיר אותי ככה טעון ואני עוד יותר מסוקרן!

אחת הילדות של אחותו עושה לה שלום, וההיא רק מחייכת לה, כבר בדמיון שלי אני מנסה לספר לעצמי איזה סיפור שקרה לה, ואולי ככה ואולי ככה..

אנחנו נכנסים לבית, כולם נכנסו לישון אחד על השני כמו איזה משפחת הדובים, אני מושיב את מאור לידי ודורש ממנו הסבר:

"טוב מה מי זאת שמה בחלון דבר!"

"ואי מסכנה זאתי"

"טוב תדבר מה קרה לה?"

"אתה בטוח?"

"נו אל תעצבן אותי"

"קוראים לה אודליה, היא בת 28 אני חושב, היא התחתנה לפני כמה שנים עם איזה בחור שהיה מנתיבות, שבועיים אחריי החתונה היא עשתה תאונה, זהו מאז היא ככה, אמא שלי אמרה שאמרו לה שהיא לא תוכל להביא ילדים, לפעמים אנחנו מזמינים אתה שבתות אבל קשה למה אין מעלית אצלהם"

אני מסתכל עליו בהלם "דיי נו אתה לא אמיתי, ואיפה בעלה?"

"הם התגרשו למה היא ממש סיעודית והיה קשה לו"

"שניה והיא מדברת הכל?"

"כן ממש צלולה, אבל סיעודית, מסכנה ממש מסכנה תאמין לי.."

"מסכנה? צריך למצוא מילה יותר קשה לדבר כזה"

אני שוכב על הספה, כולם נרדמו והראש שלי באודליה הזאתי, מסכנה היא ממש הסתכלה על כל המשפחה וידעה בראש שלה שלה זה לא יקרה, ובעלה מה איתו? איזה אנוכי מה זה? ראבק זו אשתך! מצד שני מה אני שאשפוט? לך תדע מה היית עושה במקומו, מעניין אם היא עדיין חזקה באמונה..

למחרת לא יצאתי איתם למרפסת למה לא הייתי מסוגל לראות אותה שמה בחלון, זה שבר אותי.

פתאום התחלתי לחשוב לעצמי שלאף אחד מאיתנו אין שום ביטוח לכלום, וכמה תכנונים בטח היו לה והכל נעלם כאילו לא היה, ובטח אם היא תראה את בעלה הקודם עם משפחה משלו, זה בכלל ירסק אותה.

אבל לפחות שתמצא מישהו כמוה שיחיו ביחד, שידברו, שיאכלו, אני לא יודע מה רק שלא תהיה לבד שמה בחלון..

עלה לי בראש לקחת אותה לאיזה טיול בחוץ, לדבר איתה, לעודד אותה, לשלוח לה 30 ספרים שלי, לא יודע מה, הרגשתי כל כך רע בשבילה..

גם היא בררה בשידוכים, נפגשה, ראתה, סיננה, והכל לריק, פשוט זה מה שהיא הייתה צריכה לעבור וזה לא משנה כמה תברר או תחשוב שאתה מסנן או בוחר, או חושב שאתה יודע מה אתה עושה...

אולי אנחנו פשוט בובות על חוטים? אולי אנחנו לא באמת בוחרים? אולי השם נותן לנו להרגיש שאנחנו בוחרים בכדי שלא יהיו לנו טענות כלפי אף אחד? אולי אנחנו בכלל בחלום?

הריי כתוב שהשם הרדים את אדם הראשון ולקח ממנו צלע אבל איפה רשום שהוא העיר אותו ? לא יודע סתם ספקולציות בטוח יש לזה גם הסבר, מה שבטוח ששום דבר לא בטוח...