להתחיל קשר דרך הודעות זה הכי אסון, למה מהרגע שאתם עוברים להודעות מתחיל פרק הדילאי, פתאום פעם בשעה עגולה היא מתחברת לווצטאפ, היא עונה לחברות שלה מבחוץ ולך תענה פעם בשעתיים כאילו היא בקונקשן בתוך ארה"ב, עכשיו שלא תבין לא נכון היא יכולה לעוף עלייך ועדיין לשחק את המשחק הדבילי הזה, גילו נאות, גם אני הייתי עושה את זה, ולמה? אין לי תשובה כאילו זה טמטום שמושרש באופי המחרבט שלנו!
אני זוכר שפעם שיחקתי אותה קשה להשגה, הססן, מתלבט כזה, לא בטוח, בסוף כשכן הייתי בטוח ההיא כבר הייתה עם 3 ילדים, כאילו מה נראה לך אליאב? מה אתה חש? אתה באמת חושב שהבחורה אשכרה יושבת עכשיו בבית בדיכאון על הספה ומסתכלת כל שתי דקות על הטלפון מתי תשלח לה הודעה?
ברור, מה לא?
לא, יא פג תוקף! היא בחודש 9 עם 3 ילדים!
אולי זה נובע מהתחושה הזו שאנחנו חושבים שאנחנו מנהלים משהו בחיים האלה?
שאנחנו אלה שבוחרים, ואף אחד לא יבחר עבורנו?
שאנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו ושאנחנו לא נעשה טעות כמו הזוגות האלה שיש להם מנוי רב קו אצל כל היועצים, הרבנים, קאוצרים, ואלה עם רוח הקודש שמקבלים רק מזומן...
למה למישהו באמת אכפת מהחליל המדומיין הזה שלנו שאנחנו חושבים שמישהו צריך לרקוד על פיו?
כאילו בוא ביננו, גם ככה 6 פגישות ראשונות אנחנו הכי חרטטנים בעולם והכי מושלמים, ותלוי עד כמה הוא מוצא חן בעינינו, אם זה מישהו שלא מתאים לנו פתאום אנחנו מחמירים עליו חומרות של הרש"ש תנאים בלאגן, "גרביונים" "מטפחת עד לריסים" חוק זה חוק...
אבל אם פתאום יש לך מציאת חן, עין רואה, לב חומד, כל הגדרים ששמת לעצמך מתמוססים, נחזק אותה, כולנו יהודים, פתאום אתה הופך להיות לך חבדניק קירוב לבבות, העיקר זה הלב, שיום לפניי פסלת מישהי שאוכלת מהדרין רבנות רק כי היא הייתה קצת מלאה...
ממש נוכלות לשמה!
"ואם תפספס את השידוך שלך, אתה יודע שמעתי על מישהו...."
כאילו אולי תמות? מה אתה מספר לי ת'נבואות זעם האלה עכשיו? אני נראה לך במצב של איומים רוחנים?
וזה תמיד סיפור כזה על מישהו שהרב אמר לו שהוא פספס ת'זיווג שלו בגיל 24 ועד היום הוא רווק, בודד, גלמוד, איבד את הרגל, יש לו עין תותבת, החזירו לו חבילה מאיביי, וכל זה בזמן שההיא כבר נשואה באושר ועושר.. איזה פספוס יא אללה...
פשש מה אתה אומר? אז תשמע כשאתה בא בערב תעבור לאושר עד תביא איתך עוד חבילה של מלח גס תפזר לי הפצעים... יא חסר רגישות אנוכי ומשומד!
הסיפורים שלהם הם בדיוק כמו הסיפורים של המורה שלך שהייתה מספרת לך שהיה ילד שהתנדנד על כסא ושבר את הראש, זה בדיוק על אותו רעיון!
כאילו אתם לא בחרתם את הבעל והאשה שלכם לפניי שהתחתנתם? מה אתם מחמירים עליי עכשיו?
לכל אחד יש את המסלול שלו ונכון אני בסוג של חדר בריחה, שלא נגמר, איום ונורא, אפילו את החוברות הוראות כבר אין לי, אבל להגיד שאני בררן?עד כאן! כי אני לא! בורר זה להוציא פסולת מתוך אוכל ואני מוצא אוכל מתוך פסולת, אני לא יודע מה הקשר אבל זה תמיד נשמע חכם שמכניסים מושג הלכתי..
כשאני אתחתן וואלה כולם יקנאו בי שבסוף הבאתי בחורה כזו מיוחדת שהיה שווה לחכות למרות שבת'אכלס יכולתי להביא אותה גם לפניי 5 שנים, רק רציתי להרגיש טוב עם עצמי כי שאתה מחפש זה מרגיש הרבה יותר שווה, ולמה?
ככה, כאלה אנחנו הרווקים, שטחים, חשים, נואשים וחסרי מנוח.
Comments