שידוכים בתמונה ובמציאות

אתה רואה תמונה שלה בשבע ברכות סליחה לא תמונה אחת, 5 תמונות!!כאילו אם היה לך ספק אז עכשיו אין לך ספק.

אני מתארגן ומגיע למקום, בית ייעודי לפגישות בבני ברק, משעה עד שעה, ככה שאם אתם נסחפים אז זוג אחר מחכה לכם בחוץ ולא נעים..

אני מחפש את המקום הזה שאין לו שום כתובת כל הרחובות זה רחובות אי זוגיים במשוואה עם נעלם, אני יורד עולה נכנס בסמטאות, בסוף אני רואה איזה יחידת דיור ומישהי לידה אני שואל אותה אם זה הרחוב והיא אומרת לי שכן זה הרחוב שאני מחפש, טוב אני מתקדם כמה צעדים וגם היא, בהתחלה לא קישרתי:

"אליאב?"

"כן"

"היי אני ליאת" (לא את לא ליאת)

אני מסתכל עליה ואין קשר בין הכתבה לתמונה, איפה ליאת של שבע ברכות ואיפה ליאת שאני פוגש עכשיו? מילא נגיד היא שמה את התמונות הכי טובות שלה אז סבבה יש פערים, אבל לא, אין שום קשר ביניהן! באיזה שהוא רגע עלתה לי המחשבה אולי יש פה איזה יעקב ולאה?

אני מתיישב שם בחדרון הזה כמו איזה מרומה, כאילו בוא, לא הייתה נפגש אם זו הייתה התמונה האמתית, ואז לא רק שהתמונה לא נכונה גם הפרטים לא נכונים.

"אז את לא בת 26?"

"לא ביקשתי מהאתר לשנות את הגיל אבל עדיין לא אישרו לו"

קוראים לך ליאת? את חרדית ממודיעין עילית? מה נכון מה לא נכון שלא יהיו פה עוד הפתעות, למה אני לא בנוי לזה מוחית.

הגיל לא הגיל והתמונה לא תמונה, אתה תקוע באיזה חדרון בלב בני ברק סיטי, הדבר היחיד שעובר לך בראש זה אם יש להלו תימן טיק אווי, עכשיו לך תעביר איתה 45 דקות לשם שמיים.

אני יושב שמה ומדבר איתה בלי חשק, ומבחינתי ללכת עכשיו, אבל לא, לא נתתי לה להרגיש את זה כי נכון שהיא עשתה פה קטע לא במקום, אבל בכל זאת היא רוצה להתחתן וכן השקיע בסוודר דוב חרדל הזה שעליה, והיא כן משתדלת כזו, בתוכי ידעתי שהיא יודעת שהיא חירטטה אותי, אבל לא שפטתי אותה למרות כל הבעסה שהתחוללה בקרבי.

כל שניה הסתכלתי על השעון הענק הזה בחדר והתפללתי שהזוג שאחרינו יגיעו או יקדימו, ואז הגיע 9 וחצי ואני קולט שאף אחד לא מגיע, התחלתי להתפלל שהם יגיעו "למען אברהם יצחק ויעקב עשה.."

פתאום התחלתי לחשוב לעצמי אולי אף אחד לא צריך להגיע אחרינו? אולי אני יתקע איתה פה לעד? אולי יחתנו אותנו בכוח? אולי אני אחיה עם מישהי שלא מתאימה לי כל החיים? אולי לא קוראים לה ליאת? אולי זו בכלל חדווה מאלעד? אולי היא נשואה? אולי כל המקום פה מלא במצלמות וחיים אתגר הולך לחשוף אותה עכשיו?

ואז הגיעו הזוג וכלי מבסוט כזה "אנא הושיענו... אמרתי לה שלא נעים בטח קר להם בחוץ..

אנחנו יוצאים משם ואני מקבל אותם כמו איזה מארחת באושי אושי "בואו, ברוכים הבאים, התכבדו נא"

ואז היא מציע לי לעשות סיבוב בחוץ "תגיד בא לך לנשום אויר בחוץ?"

יוצא לי אוטומטית כזה בראש "לא תודה אני בשרי"

אנחנו מסיימים את הפגישה ואני חותך להלו תימן, אני לוקח את הלאפה ועוצר באמצע שום מקום בתחנת דלק, כמו איזה זאב שלוקח את הטרף שלו למאורה, הייתי חייב לפצות על החוסר אמון הזה שעברתי הרגע, למה בלאפה שווארמה אין שקרים, לאפה זו לאפה!

כל שניה מישהו דופק לי בחלון לראות אם הוא יכול לבוא איתי טרמפ...

חזרתי לבית עם 3 בחורי ישיבה ברכב, ענן של שווארמה ברכב ועוד פגישה אחת לאוסף...