תובנות תחת סכך פירות

לפניי יומיים התארחתי בסוכה של חבר שלי, עכשיו אשתו סיימה ללמוד עיצוב פנים לפני חצי שעה וכבר התלבשה לו על הסוכה כשפן נסיון שלה, כל הסוכה קישוטים מהונדסים כאלה תפוסים במחטים קטנות כאלה שלא רואים, הכל קשור אחד לשנים בצבעים שמשתלבים אחד בשני בפריחת האביב, לדים נדלקים לפי הקצב הדלקה, על הסכך רימונים, בננות, אפרסמונים, כל המחלקת פירות של אושר עד היא דפקה עם אקדח סיכות על הסכך, מי תולה גמבות? הבנו שהיה חסר לך צבע צהוב, אבל נשמה מה קשור גמבה יא גרגיר תירס שלא התפוצץ במיקרו..

וואלה אצלנו בסוכה לקחתי קבוטה של קישוטים תפסתי אותם לסכך עם 20 אזיקונים נראה כמו איזה ארון חשמל בבני ברק...

עכשיו אשתו קודחת לכולם על התחום שהיא למדה ואופן העיצוב והמחשבה שעמדה מאחוריי העיצוב ויאאאאאלה עד לפני שבועיים מכרת מגשים של אלפחורס ב40 ש"ח בפייסבוק עכשיו את משחקת לי אותה קרין גורן...

ואז הגיעו חברות שלה נכנסו לסוכה בהפגנתיות כזו כמו איזה בנות הפאוור פאף, עכשיו הייתה שם אחת אין דברים כאלה יבוא אישי מתפארת בנות, יפה, חכמה, מוצלחת, צדיקה, יראת שמים, צנועה, עדינה....סתם, היא הייתה רק יפה, כל השאר אני הוספתי..

אבל אין מה לעשות, מראה זה מראה, וגם אם היא רקובה מבפנים כמו בננה עם דבש, אתה אוטומטית מנסה ללטש חסרונות כי המוח שלך כבר דליל רדוד ושטחי באופן בלתי נסבל...

לידה ישבה חברה שלה, מאלה שמושכות תשומת לב בהגזמה, מדברות בקול, צוחקות בקול, לוחשות בקול, חושבות בלב בקול...

אפילו היא באה עם המדים של תשומת לב, חולצת ורודה כזו עם חורים מדיוטי מוטי על הראש קשת נצנצים צבעוני כזו שדפקה לצביקה פיק מהארון וריסים מולחמות למה אין מצב שזה שלה זה כמו נראה מטאטא סיליקון מהום סנטר...

עכשיו ברקע יש מוזיקה חזקה מהבוקסת בלוטוס שהביא גיסו שלוקח אותה לכל מקום כמו גמרא ביד, והוא כל 2 דקות מחליף שיר, עכשיו דחיל ראבק תעזוב שיר אחד עד הסוף יא טילון הפוך דיי תשחרר כבר תבוקסה הארורה הזו כבר!

באמצע כל הרעש אני שואל את חבר שלי מי זו החברה החמודה הזו של אשתו, הוא אומר לי משהו ואני לא שומע פתאום הוא צועק לי:

"ק-ו-ר-א-ים ל-ה ק-ו-ר-ל"

ובדיוק בשניה הזו נכבתה המוזיקה, וכככככללל השולחן שמע אותו צועק לי "קוראים לה קורל" כל המבטים עליי, ואני ניהיה אדום, עכשיו כולם יודעים ששאלתי על קורל!!!

ומה עוד יותר גרוע? שקורל זו בכלל גב' נצנצים דיוטי מוטי!! וקורל זה בכלל שם שתפור עליה, קורל זה שם פרזנטורית לקשת נצנצים מעלי אקספרס!!

ובכלל לא שאלתי עליה! אלה על חברה שלה..

אני נחבא אל הכלים ואז קורל הזו נהיית שקטה פתאום, עכשיו רק שלא תחשוב שאני רוצה להיפגש, אני בכלל לא בכיוון של הנצנוציאדה הזאת..

חבר יוחאי מבקש סליחה שהוציא אותי פדחן, אני מסביר לו שהתכוונתי בכלל לבחורה השניה!!

"אה זו בתשבע, היא סגרה וורט"

איך שהוא אומר את זה אני מרגיש ש4 לולבים ואתרוג נופלים לי על הראש, אני לא מבין, למה הדברים הטובים לא יכולים להישאר בשבילי?!?

מה הקטע להגיע לסוכה של זרים אחריי שסגרת ווארט? תשארי בבית, אל תצאי, תסרגי, תעשי עוגה בחושות, זה לא פאייר ככה...

ואז נכנס חבר שלי שמעון הנואש שיוצא לכל פגישה עם חי צומח דומם נושם לא נושם, הכל...

יש לו רכב כזה שמתאמץ להיות יפה הונדה כזו של בדואים עם ניקלים מאיביי והוא תמיד משחק אותה עשיר כזה שבת'אכלס הוא כבר חצי שנה תקוע עם שטר של 20 שקל בפאנל של הטלפון שלו, כאילו לא הבנת שזה לא עושה רושם על אף בחורה חוץ מהפצועות אצלך בשכונה? שמעון אתה לא טייקון אתה מפריד בין האבוקדו הרך לקשה בשופרסל!!

עכשיו הוא מאלה שמאיצים בשדכניות..

"היא לא חזרה אליי"

"למה היא לא חזרת אליי"

"למה היא לא רוצה להמשיך?"

מה זה משנה למה היא לא רצתה להמשיך? מה אתה ממלא סקר שביעות רצון?

הנח להם לבנות ישראל..

הוא מהמלחיצים כאלה בפגישות, ואז הוא גם קלט אותה ושאל אותי אם אני מכיר אותה, כאילו אני אמור להכיר את כל המשודכות בעולם?

"אין היא סגרה כבר ווארט" (פתאום הוא דופק לי מבט כזה של לוקה בחסר)

"אולי לא?"

" מה אולי לא?"

"אולי היא לא סגרה והיא סתם אומרת?"

"תשמע אתה חייב ללכת לטיפול רגשי בסרטני ים.. מה יש לך יוחאי אמר לי הרגע שהיא סגרה"

"אתה יודע יש כאלה שלא מרגישות מוכנות אז ממציאות"

"למה שהיא תמציא ליוחאי, דיי שמעון אתה אובססיבי אליה עוד לפני שנפגשתם וגם אין לכם סיכוי להיפגש"

"למה כי אני לא כותב ספרים כמוך?" (נפגע לי הבחור)

"מה קשור לספרים ולזה שהיא סגרה וורט?"

"אמרתי לך אולי זה סתם תירוץ?"

"שמעון תעשה טובה תעזוב אותי, יש לי פה מספיק ת'מטומטם הזה מעל הראש שלי שכבר שעה שמשחק לי פה עם הבוקסה מעל הראש.."

מה יש לאנשים?! היא סגרה ווארט תעזוב אותה לנפשה..

מסכן הוא נפגש מלאאא אבל מה נעשה.. הוא מלחיץ נשים סדרתי, כמו דק רקק כזה נשפך אחריי כל פגישה בתחנונים לבחורה לשדכנית, לאמא של השדכנית, לנכדה של השדכנית למזוזה של השדכנית...

פתאום אני קולט בזווית שקורל הסתכלה עליי עכשיו ואז דיברה עם חברה שלה?!

אין..הם בטוח מרכלות עליי עכשיו...

איזה חש אני למות..

אני לא נפגש איתה, חוץ מזה היא לא הטעם שלי, אני אוהב אותם רגועות, ז'אתי נראית לי אחת שתשכח להוציא את הילד מהגן כי יש מבצעים בדיוטי מוטי, חוץ מזה היא לא הטעם שלי.. מה אסור לי שמשהו לא יהיה הטעם שלי?! אני חייב לנסות ואז להגיד לא?!

סוף הערב מה מסתבר? שנפגשנו לפני 4 שנים, פתאום אני יושב עם עצמי ועם האושפזין לדים מעליי וחושב לעצמי תראה מה זה אתה לא זוכר אפילו עם מי נפגשת... אתה זקן שידוכים... אתה סנילי פגישות...

אולי אני כמו המצלמות דרך ברכב שכנגמר להם הזכרון בכרטיס הם מצלמות על החומר הישן יותר?